מפגשים מהסוג המלאכי – סיפור

סיפור שכתבתי
————————————————————————————————————————

חם עכשיו. חם מאוד. השעה היא שבע בערב אך השמיים עדיין בהירים ומוארים, כיאה לערב בחודש אוגוסט הלוהט. ממרחק נשמעים צעקות של ילדים קטנים, אשר לפי טיב צעקותיהם משחקים במשחק כדור כלשהוא, אולי כדורגל. מלבדם הרחוב שקט.
האנשים מסתגרים עכשיו בבתיהם הממוזגים, מצטננים באוויר הקריר שמוציא המזגן, לאחר יום של עבודה קשה. לאחר יום של זיעה כה מרובה.

בשולי הרחוב נמצאים בנייני מגורים רבים, בחלקם הגדול מוזנחים להחריד. הקירות מתקלפים, החלונות שבורים ובכניסה ניילונים וקרעי עיתונים שעפים ברוח השרבית לכל עבר. ממבט ראשון, הרחוב נראה שומם לגמרי, אך ממבט שני אפשר לראות בקצה הרחוב איש בגיל העמידה, יושב על ספסל ציבורי ונראה בודד למדי. לא… בודד זו לא המילה המתאימה… מיואש, כן, מיואש. אני חוזר: מ-י-ו-א-ש. הוא מרעיד את רגלו בעצבנות. בעיניו נקווה מאגר מאגר דמעות המאיים לפרוץ בכל רגע. למה עשיתי את זה? הוא חושב לעצמו.
כל היום שלו בכלל התחיל רע. בישיבה של המחלקה שלו, עמיתו לעבודה הציע הצעה טפשית להפליא, דבר שהוביל אותו לזרוק על עמיתו עט כדורי במחווה טפשית לא פחות. העט, למרבה הצער, התפוצץ על חליפת עמיתו, וכל הדיו נשפך עליה.
אבל שום דבר לא הכין אותו למה שקרה בהמשך היום. המנהל קרא לו למשרדו, וברוב רושם פיטר אותו. הוא חזר לדירתו השכורה, ולאחר שיחת נזיפה מבעל הדירה, אותו פגש בחדר המדרגות, על כך שכרגיל שכח לשלם את שכר הדירה, הוא החליט לצאת לטיול קצר ברחוב.

ולכן הוא כאן עכשיו, יושב על הספסל ונראה מיואש למדי, ולפתע הוא שפעם היה לו טוב. פעם…כן, פעם היה לו טוב. הוא היה גיטריסט צעיר חדור מוטיבציה בלהקת רוק צעירה עם עתיד מזהיר. באחת מהופעותיהם בפאב עירוני קטן, ניגש אליהם אדם מבוגר, מכובד למראה, לבוש בחליפה מהודרת. הוא הציע להם את ההזדמנות הטובה ביותר שקיבלו בחייהם: הוא רצה להיות האמרגן שלהם. לארגן להם מסע הופעות מסביב לעולם. הוא אמר שיש להם כישרון מולד, ושהוא מומחה בזיהוי כשרונות והנה, הנה, הוא גילה אותם. איך שהם התרגשו כששמעו זאת, ובמיוחד מושא סיפורנו. אך מבעד לחזות הרוקית והקשוחה שלו, הוא היה בעצם די פחדן. הוא נתקף חשש כבד כששמע ששאר חברי הלהקה החליטו להסכים להצעה. בעקבות זאת, ובעיקר גם בעקבות הדיבורים של בני משפחתו על "עבודה בטוחה" ו"עתיד יציב", הוא החליט לפרוש מהלהקה. ממש ככה. הלהקה התפרקה.
ועכשיו.. עכשיו הוא חושב לעצמו, אם רק היה מתגבר על פחדיו ועל דיבורי משפחתו, ולא מוותר על אהבתו האמיתי- המוזיקה – כל זה לא היה קורה, ואז הכל היה טוב. בטוח.

והנה, לפתע, יורד מהשמיים יצור מכונף , גדול, ראשו מכוסה הילה זוהרת. דמוי מלאך. והיצור המלאכי הזה צועד בצעדים בוטחים ומלאי משמעול אל האיש שיושב על הספסל ונראה מיואש למדי. היצור המכונף,המלאכי למראה, מביט באיש בעיניים נוגות. למשך כמה דקות אף אחד לא אומר מילה. האיש המום.
ואז היצור המלאכי פותח את פיו. "האדון צופה בך. נשלחתי להראות לך דבר אשר יוכל לעזור לך". האיש, שמתחיל להתעשת בינתיים, פולט: "סליחה, אדוני, אבל חוששני כי אינני מבין את כוונתך. אולי מוטב שתנסה לחזור לבית המשוגעים בו אתה ודאי מתגורר ותעזוב אותי בשקט", הוא אומר שמץ של ליגלוג מהול במרירות בדבריו.
"להקת רוק. מעניין. לעיתים רחוקות אני פוגש אנשים עם גורל כה מעניין." אומר המלאך, ומלמל לעצמו: "האם אוכל לעצור מקרה התאבדות נוסף?". הוא חזר לדבר אל האיש: "אתה רצית להיות רוקר גדול, לנסוע עם הלהקה להופעות בעולם. ממ.. מעניין".
האיש נראה כמו יצאה ממנו רוח החיים. "אבל..אבל… איך אתה.."
"החזק את ידי". אומר המלאך , כמתעלם משאלתו. האיש מחזיק את יד המלאך באין לו משהו טוב יותר לעשות. היד קרה כקרח. לפתע הכל מסביבו מתערבל והוא נשאב יחד עם המלאך לעולם בשחור לבן. באותו עולם הוא רואה מטוס, אליו עולים חמישה צעירים, ביניהם הוא רואה את עצמו מלפני 20 שנה. הבזק אור מסנוור, ולאחריו הוא כצעיר וחבריו יורדים מהמטוס. הוא הצעיר אומר לחבריו כי לכבוד העסקה החדשה של הלהקה הוא נוסע לקנות גיטרה חדשה.
הבזק אור.
הלוויה. כמה עשרות אנשים, ביניהם חבריו, אביו ואימו, עומדים מעל קבר, עליו חרוט שמו. והרבה פותח פיו ונושא הספד: "איש יקר זה, נפטר במהלך תאונת דרכים קשה, בדרכו אל חנות גיטרות".
עוד הבזק אור. האיש והמלאך חוזרים לרחוב התל – אביבי השומם.
"זה מה שהיה קורה אם היית ניאות להצעתו של האמרגן ולא היית פורש מהלהקה". אומר המלאך. "ועכשיו תפסיק כבר להתלונן". הבזק מהיר והמלאך נעלם.
הייתם מצפים שהאיש ישאר מ-י-ו-א-ש למדי, לאחר עט כדורי שהתפוצץ על חליפת עמיתו לעבודה, ופיטורים ו… אבל האיש שלנו קורן מאושר.

——-
קאט! אני צועק. "תתחילו את הסצנה מחדש. לא, זה לא מספיק טוב. ג'וני, תכניס קצת יותר רגש לדמות. התפאורה כבר מוכנה?!"

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 24 ביולי 2011 at 9:38 pm

    כותב מחונן, אתעניין בספרותך וכתיבתך בעתיד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: