לקרוא ולשרוף: על הספר "המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד" מאת ברוק קלארק

תחילה, לפני שאתחיל עם הביקורת, אני חייב לציין שהעטיפה של הספר פשוט גאונית. עם תקציר מושך ,רעיון מרכזי חריג ומסקרן והבטחות גדולות בגב הסיפור, ידעתי מיד שזה הספר שאני אקנה.

ואכן, לפחות בתחילתו, מספק הספר את הסחורה. במרכז העלילה עומד סם פלסיפר, אדם שבצעירותו שרף בטעות את בית הסופרת אמילי דיקנסון, ותוך כך הרג זוג צעיר ששהה בתוכו. הוא נשפט ובילה 10 שנים בבית הכלא. 20 שנה אחר כך, לאחר שכבר השתחרר מהכלא, מצא עבודה, התחתן והקים משפחה, הוא מביט בחוסר ישע כיצד בנם של הזוג שהרג הורס את חיו וגורם לפרידתו מאשתו וילדיו. כאשר בתי כותבים נוספים מוצתים בניו אינגלנד, נחוש סם בדעתו לגלות מי האחראי לכך, בכדי להוכיח את חפותו.

וזהו, בעצם. הוא עובר לגור אצל הוריו ומגלה שהפכו לשתיינים, מנסה להתנהג כמו בלש וחושב מחשבות על ספרים. זוהי בעצם תמצית הספר. כשם שבמצבים מסוימים קול בראשו של הגיבור אומר "מה עוד? מה עוד?", כך גם אתה מרגיש כשאתה קורא את הספר. מה עוד? איפה הפואנטה? לאורך כל הספר מוצת בית אחר בית אחר בית, ושוב ושוב הולך ומדבר סם עם האנשים שחושב שאחראים לשריפות. בין לבין הוא מבקר בחנות ספרים וחושב לעצמו מחשבות נוגות על ספרים, ובכלל על החיים. ולא, וזה לא שמחשבותיו מעניינות או מעוררות מחשבה. הם לרוב מחשבות סתמיות, ואפילו כשהסופר מנסה להביא פה ושם משפט שנון או שתיים, הוא לא מצליח.

ובשורה התחתונה: לסיפור היה פונטציאל גבוה להיות ספר טוב, אך שקיעה בזוטות במקום בעלילה המרכזית, והרגשה כאילו הסופר קצת הלך לאיבוד, הפכו את הספר לספר מאכזב, שלחלוטין לא עומד בציפיות הגדולות.

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: