Animals – פינק פלויד

לאחר זמן רב שבו לא ממש היה פעיל, הבלוג חוזר, אבל האמת שגם שבוע הבא לא אוכל לכתוב פה, כי אהיה בטיול ברומניה. לא נורא, אחרי הטיול אני אפרסם פוסט מצולם עם רקשמי מהטיול, ככה שיש  למה לחכות. עד אז, אני גאה להמשיך בסדרת הכתבות בבלוג על "חוות החיות", הספר הקלאסי המופתי של ג'ורג' ארוול, ועל שלל עיבודיו לסרטים, מוזיקה ותיאטרון. והפעם אנחנו עם הפינק פלויד.

בשנת 1977 הוציאו הפינק פלויד את Animals, אלבום שחובר בהשראת חוות החיות שנכתב במתכוון על רוסיה הקומוניסטית שלאחר מהפכת סטאלין. הסיפור, למי שלא מכיר, מספר על חבורה של חיות חווה שמחליטות למרוד באדון החווה השתיין והאכזרי. הם מעיפות אותו מהחווה וכך החווה הופכת להיות בבעלותן. עד מהרה עולים החזירים, שנחשבים לחכמים שבחיות לשלטון, והופכים דומים יותר ויותר לבני האדם. הם מעבידים את החיות האחרות, ועוברים לגור בבית שהיה של בעל החווה, כאשר השאלה המרכזית שעולה מן הקריאה היא האם המהפכה באמת היתה שווה? האם המצב באמת השתפר? האלבום מחולק ל- 6 יצירות שמספרות על הכבשים התמימות והעדריות, הכלבים המתרפסים המנסים ללא סוף לנסות לעלות בדרגה אך גם תוהים בינם לבין עצמם למה הם עושים זאת, והחזירים הנהנתנים שעושים פוזות אבל עמוק בלב מרגישים את הריק הגדול שנוצר. כחו של האלבום הוא העובדה שאף אחד לא רוצה להיות חלק מהעדר. זהו אחד מהפחדים הגדולים ביותר של כל אדם, ללכת כעיוור אחרי ההמון בלי לעצור ולחשוב. זהו אלבום מטלטל, מצמרר, מורט שערות, אבל בעיקר כנה וישיר. הוא פוגע בול במטרה, ללא שמץ של רחמים.
אבל כוחו של האלבום הוא לא רק בהזדהות שמרגישים כששומעים את האלבום, אלא גם באירוניות הגדולה שבו: האלבום נכתב כמעט אך ורק על ידי רוג'ר ווטרס, שכבר אז השתלט הלהקה והפך בעצמו לחזיר עריץ, שליט אבסולוטי שנוהג ביד קשה בשאר חברי הלהקה. הוא התעלם לחלוטין מרייט ומייסון, וגם לדיוויד גילמור נתן להיות שותף רק בשיר אחד (Dogs), וגם אז רק בקטעים הפחות חשובים. המרירות הגדולה שבה חי גרמה לו להפוך לתעב – כוח, וזו רק היתה ההקדמה למה שגרם לו לסלק בבושת פנים, כמה שנים אחר כך, את וויט מהלהקה והורדת מעמדם של שאר חברי הלהקה לדרגת שכירים בלבד.  האלבום, בשונה מהספר, נגמר במרד אלים של כבשים זועמות על השלטון, ואולי זה האות המקדים לעובדה שבסופו של דבר פרש ווטרס מהלהקה והיא "יצאה לחופשי".

השיר pigs on the wing הוא שיר קצר ושקט עם שמץ של תקווה. dogs  הוא שיר באורך של 17 דקות ומספרבגאונות על, נו , כלבים. כך גם השיר שבא אחריו pigs, כשהפעם המדובר פה הוא על חזירים, למרות שאני לא ממש קונה את הדעה שהשיר מייצג – שעמוק בפנים החזירים בוכים. רע הוא רע בלי הנחות. השיא של האלבום הוא השיר sheep העצבני והמרגש. האלבום נסגר בחלק השיר של השיר הראשון, וכך מהווה מעין סגירת מעגל. אף שזה אינו אלבום כל כך משפיע מבין האלבומים של הוורודים, זהו אלבום מופת שאולי קצת קשה לעכל, אך בהחלט מומלץ. הוא משלב מסר חזק, טקסטים חדים ומוזיקה מדהימה – וככה תמיד הכרנו את פינק פלויד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: