הזמן של הליצן

הרבה דברים טובים ומיוחדים קרו למוזיקה בזמן האחרון, אבל שום דבר לא הכין אותי לבשורה המרה על השיר-אלבום החדש של הפלמינג ליפס. והרי החדשות: הפלמינג ליפס הוציאו שיר בן 24 שעות. ברצינות. ואם זה לא מספיק, הוא נמכר בתוך הארד-דיסק מיוחד שעשוי מגולגולת אמיתית  של בן אדם,  במחיר של לא פחות מ- 5000 דולר. הפלמינג ליפס הם להקה אדירה אדירה, אבל הקיסר נפל על הראש, ולאחר הוצאה של שיר ארוך כזה עולות כמה תהיות. כמה כבר אפשר לחדש בשיר כזה, בלי שכל סדרת תווים תחזור על עצמה במשך הרבה יותר מדי זמן? וכמה כבר אפשרויות ניתנות למלחין, בבואו לכתוב יצירה כזו? הרי אני בטוח שב-24 שעות אפשר למצות את כל הוריאציות שבסולם שנבחר בתחילת השיר? כמה דפים היו צריכים ביוצרים לכתוב ליצירה כזאת? ואים הם ניגנו אותה בלי להירדם? אולי הייתי יכול לענות על השאלות הללו אם הייתי מקשיב להכל, אבל אחת הסיבות שהבשורה על צאת השיר היא בשורה מרה היא שאני מניח שלעולם לא אספיק להקשיב לכל היצירה, בטח שלא ברצף, וזה מתסכל. מתסכל לדעת שאחת הלהקות האהובות עליך הוציאה שיר חדש, ולדעת שלא תוכל לשרוד אפילו שעתיים ממנו. מתסכל בגלל המחשבה על כך שאולי, בשעה ה-18, קורה משהו שפשוט אסור לי לפספס? אפשר לשמוע את השיר באתר המיוחד שנבנה עבורו, ומה ששמעתי, השיר אכן טוב, אבל אני מניח שמה שמעתי (שעה ועשרים) היה רק הפתיחה של הפתיחה, אקורד פתיחה , והשיא מגיע רק הרבה יותר מאוחר. אז בהצלחה,וגם אם תצליחו לשמוע רק 20 דקות אני אהיה גאה בכם.

 ### כש- LCD soundsystem התפרקו בשנה שעברה היה עצוב. העולם עמד מלכת כהם הופיעו בפעם האחרונה אי פעם. הציפורים הפסיקו לשיר, הצמחים הפסיקו לצמוח, אפילו אבי ביטר הפסיק לאכול (טוב, אולי קצת נסחפנו). חשבנו שזהו, זה נגמר, אבל הנה מן החורבות, עולה מנגינה ישנה-חדשה, כאשר שני חב'רה מאל.סי.די ושניים מהוט צ'יפ, פוצחים השבוע בפרויקט מוזיקלי חדש בשם "new build". הנה שיר ראשון:

### עכשיו מסתבר שדיוויד לינץ', הבמאי הידוע, הוא גם מוזיקאי לא קטן. לפני שבועיים הוציא את האלבום Crazy Clown Time, בו הוא מתנסה בתחום המוזיקה האלקטרונית, ומשתמש במגוון אפקטים אלקטרוניים בכדי לשנות את קולו, ולהעלים משיריו כל זכר לכל אנוש, יחד עם טקסטים מיסתוריים ואיזוטריים למדי. התוצאה: אלבום מורכב ומעולה, בוסרי ומלא ניסיון, או כמו שאמר פעם החיקוי של אברי גלעד בארץ נהדרת, זהו אלבום מעולה ומגעיל בו זמנית.

 ### אני די חדש בתחום האינדי הכבד, מהסוג שמופיע בפיצ'פורק. עד בעכשיו בעיקר שמעתי את להקות האינדי המעטות שהצליחו לחדור אל הקהל הרחב, כגון אסף אבידן, הדצמברסיטס, בק, ורדיוהד, שאני לא חושב שהי זוכים לכזאת הצלחה אם לא היו להקת מיינסטרים לפני. בזמן האחרון התחלתי, בחשש מסוים, להתקרב אל הוסג הכבד, ובשמיעה של הפודקאסט מה שהילדים אוהבים נגלתה לי להקה מעולה בשם CHROMATICS, להקה אמריקאית שמנגנת בעיקר בסגנון הסינטפופ והפוסט-פאנק. הם יוציאו אלבום חדש בסביבות ינואר, וזהו סינגל ראשון מתוכו:

### ולסיום, שיר שאני פשוט לא יכול להפסיק לשמוע, של זמר ענק שהוציא בשנה שעברה אלבום בכורה מעולה. שמו ג'יימס בלק והוא יוצר בעיקר בסגנון בדאבסטפ, והשירים שלו מאופיינים במנגינה רזה בדר"כ – בלי הרבה עלילה ומילים, לעיתים בשיר יש רק משפט אחד, למרות זא אבל לפעמים משפט אחד שווה אלף תמונות, או משהו כזה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: