תלוי בגישה – על "שרלוק הולמס: משחק הצללים"

בטרם מתיישבים לראות את "שרלוק הולמס: משחק הצללים", הסרט השני בסדרת סרטי שרלוק הולמס המצליחה של גאי ריצ'י, המוקרן ממש עכשיו בבתי קולנוע בכל רחבי הארץ, צריך להבין דבר אחד – ששרלוק הולמס של גאי ריצ'י הוא לא באמת שרלוק הולמס. חד משמעית. למעשה, הקשר בין דמות המופת הגאונה של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס היושב בחדרו, מעשן מקטרת בנחת ופותר את התעלומה העומדת בראש כל סיפור, לבין הדמות המתגלמת בסרט החדש בסדרה, הוא שולי ביותר. למה?

כי שרלוק הולמס של גאי ריצ'י הוא יותר ג'יימס בונד, גיבור על מן השורה, ואפשר להגיד שהסרט הוא יותר סרט אקשן המתרחש במאה ה-19, בין פיצוצים ליריות או סתם קרב מכות, אך הזיק של הבלש בסיפורים, לא נגרע. כן, יש בסרט הזה גם סיפור בלשי, גם אם לא מתוחכם או מפתיע יותר מדי. המעריצים השרופים של שרלוק הולמס ודאי יתאכזבו מן העיבוד החדש, אך אם מתעלמים מן המקור, ורואים את הסרט כסרט אקשן-תעלומתי, זהו סרט טוב, ואם להודות על האמת… אולי אפילו מעולה.

גאי ריצ'י הוא אמן של סטייל, ועיצוב רחובותיה של אנגליה הקפואה, יחד עם תלבושותיהם של השחקנים, ממש מכניסים אותך לסוף המאה ה-19 באנגליה. קטעי האקשן מצוינים, עם השטיק המוכר-אך-המיוחד של תכנון הקרב במוחו של שרלוק. המוזיקה, המשלבת מוזיקה אירית וצוענית, מעולה, וכל כך מתאימה לאווירה הבריטית. הפאנץ' בסוף הסרט מעולה  והקטעים המצחיקים מצחיקים. סטיבן פריי הענק (תרתי-משמע) מהווה אתנחתא קומית כאחיו של שרלוק הולמס, מייקרופט, ורוברט דאוני ג'וניור, הלא הוא שרלוק עצמו, משחק מצורה גאונית כרגיל ומוכיח לנו שוב שהוא מהשחקנים הטובים ביותר שנמצאים פה. הכימיה בינו לבין ג'וד לאו, המשחק ווטסון, היא ממש כמו שצריך. משום מה מתעקש הבמאי לא להשתמש במשפט המפורסם "אלמנטרי,ווטסון", לא ברור למה, אבל אפשר לסלוח לו על כך. הנבל התורן הוא מוריארטי, אחד מהנבלים הגדולים ביותר בסיפוריו של קונן-דויל. אותו משחק ג'ראד האריס, במשחק מצמרר ומעולה. היפה התורנית היא נומי ריפיס המוכשרת, שהופיעה עד היום רק בגרסה השוודית ל"נערה עם קעקוע דרקון", וזהו התפקיד ההוליוודי הראשון שלה. רק רייצ'ל מקאדמס עדיין מעצבנת בתור אשתו של ווטסון, אפילו יותר מבסרט הקודם.

מהטובים בדורו

מהטובים בדורו

בסופו של דבר, הסרט החדש "שרלוק הולמס: משחק הצללים" הוא שאלה של גישה. אם תבואו בגישה שאתם הולכים לסרט שהוא עיבוד לספר, ודאי תתאכזבו. אך אם תבואו בגישה שאתם הולכים לסרט בהשראת הספר, תגלו יצירה קולנועית גדולה, כיפית, מפתיעה, קולנוע במיטבו. בתחילת הסרט התעצבנתי מהשינוי שעשו לדמות הספרותית, ולקח לי קצת זמן להתרגל, כאשר בו בעת הייתי צריך כל הזמן להזכיר לעצמי: "זה לא שרלוק הולמס! זה לא שרלוק הולמס!", אבל לעזעזל, הסרט הזה מעולה.

ציון: 4 וחצי כוכבים

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לימודי קולנוע  On 27 בדצמבר 2011 at 7:31 am

    שרלוק הולמס תמיד נתפס בעיניי כדמות מאוד שקטה, שקולה ורגועה. בסרט הוא בדיוק הפוך – אמרת ג'יימס בונד ואני מסכים בפה מלא.
    לקחו תסריט של שרלוק הולמס והלבישו אותו על ג'יימס בונד.
    התוצאה מהנה למי שאוהב סרטי פעולה. מי שבא לסרט כמעריץ של שרלוק – יתאכזב.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: