המלצה – ילדה עם שיער מוזר / דיוויד פוסטר וואלאס

בשנת 2008 שם קץ לחייו דיוויד פוסטר וואלאס, לאחר תקופה ארוכה בה היה שרוי בדיכאון וחי על תרופות.

סיפוריו של וואלאס משנותיו האחרונות, במבט ראשון, לא משקפים את הלך רוחו באותה התקופה. הם אמנם קודרים וכואבים, אך העמדה שנוקט לעצמו הסופר ברובם היא פסיבית, כמסתכלת על המצב מהצד. הוא כותב על הבורגנות, על השגרה הקבועה והעצובה, ועל הטרגדיות המשפחתיות השקטות בצורה כל כך מרוחקת, "מרחמת", שאם לא הייתי יודע מיהו הייתי מצפה שהכותב יהיה אדם ששפר עליו מזלו והוא מרוצה מהחיים.

אך ממבט שני, מתחבא כאן רובד נוסף שרק סיפור מותו של הסופר יכל לגרום לנו לזהותו: אדישות. דיוויד פוסטר וואלאס לא כותב בצורה מרוחקת, זו טעות – הוא פשוט אדיש! כצפוי מאדם ששקוע כל כולו בדיכאון קליני קשה, כבר לא אכפת לו מכלום. אנשים לא מתאבדים כי הם קשה להם מבחינה חברתית, כלכלית וכו', אנשים מתאבדים כי הם כבר לא מוצאים שום סיבה אמיתית לחיות. לכן הוא לא כותב ברוב רגש בסיפוריו – הוא כותב מעמקי ליבו, בפסימיות קרה שמצליחה, למרבה הפלא, לפגוע במטרה בצורה הטובה ביותר.

מצאתי את אהבתי לפוסטר דווקא בסיפוריו הקצרים, ומצאתי בהם משהו נוקב וספציפי, שבסיפוריו הארוכים קשה יותר למצוא. חלק מסיפוריו לוקח זמן לעכל, ובסיומם של אחד או שניים מהם לא מצאתי את היופי שבסיפור, ולוקח זמן לאחר הקריאה להבין את גדולתו. יש רעש גדול שנוצר מן השקט שנובע מהם. החוליה החלשה בקובץ הם המסות. באחת מהן כותב וואלאס על אופן ההריגה המתעלל של הלובסטרים, ובמסה אחרת על רשמיו מנפילת מגדל התאומים, והקשרן לצד הספרותי של פוסטר וואלאס לא ברור.

במבט קצר שהעפתי לגב הספר נחרטו בראשי מספר משפטים שבכריכתו האחורית של הספר, מתוך נאום שנשא וואלאס בשנת 2005 בפני בוגרי קולג' בארצות הברית. וזה מה שכתוב שם: "שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?"  אני לא הולך לספר למה כל כך התרגשתי כשקראתי את הקטע, שגרם לי מיד לקחת את הספר ולקרוא אותו. לחוות אותו תצטרכו אתם בעצמכם. ותעשו טובה, קחו כבר את הספר כולו מהספרייה. תאמינו לי, אתם לא תתחרטו על זה.

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיילי  On 4 במרץ 2012 at 3:03 pm

    תהיתי מתי יגיע הפוסט הראשון ברשת על הספר ילדה עם שיער מוזר, הספר הזה הוא אחד הטובים שיצאו השנה ואנו רק בתחילתה, הסופר אמנם לא אהוב עליי ביותר אך הגוף השלישי מצד הסופר שבו הוא מצליח לספר את הסיפור הקשה, הביקורת שלך אמנם נוקבת אך אני יותר אוהב את הז'אנר הזה.

  • anonymous moose  On 6 באוקטובר 2012 at 8:44 pm

    מצחיק שמצד אחד לא אהבת את המאמר על הלובסטרים, ומצד שני אהבת את חוכמת הזן המשומשת-משהו מהכריכה האחורית. הרי מה שיפה בוואלאס זה שאפילו כשהוא משתמש בפתגם משומש, הוא בחר אותו בקפידה כדי להעביר את הנקודה הלא-משומשת שהוא מעביר (ואני ממליץ על כל הנאום, חפש בגוגל בעזרת הביטוי commencement speech). אבל הנקודה שהוא כיוון אליה עמוקה הרבה יותר מהרמה הפופולארית של הפתגם, והנקודה הזאת היא בדיוק סוג הנקודה שמועברת במאמרים כדוגמת זה שעל הלובסטרים.

  • נירגל  On 23 בספטמבר 2013 at 12:04 pm

    עם כול הכבוד, ומאוד אהבתי והתפעלתי מהסיפור המעולה שפורסם בוואלה מתוך "גברים מושחתים" (זה לא בדיוק שם הספר), אז הציטוט עם הדגים והמים שגם אני שמתי אליו לב, לדעתי מתאר תדהמה טוטלית מכך שהעולם השתנה באופן הכי מוחלט, וגם אולי, שהעולם התרחק מהטבע באופן חולני (כמו שטוענים הירוקים), אז מהתובנה של המשפט הזה כמו שהבנתי אותו, לא נפלתי.. היא קצת צפויה ותבוסתנית מדי לטעמי. המסקנה שלה היא באמת התאבדות, לא שידעתי את זה אז, אבל אנחנו נמצאים אתה לא כ"כ במקום של ספרות, אלא קצת במקום חוץ ספרותי. מסכימה מאוד שכנראה הקטעים הקצרים שלו הם המצוינים, והארוכים פחות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: