רוברט וואיט – Comicopera

יש לי עכשיו מין קטע כזה, להסתכל אחורה אל האלבומים שיצאו בשנים האחרונות.קראתי את סיכום השנה בעונג ופתאום קלטתי שאני לא מבין כמעט את כל האיזכורים שם לקריירת העבר של האמנים בסיכום. אנא, הבינו, התחלתי לשמוע מוזיקה באופן אינטנסיבי לפני ממש רק כשנה וחצי לערך, ומסתבר שיש לי חורים רציניים בהשכלה – איך אני לא מכיר את פרנץ פרדיננד? סופיאן סטיבנס? בלית ברירה יצאתי לחפש אותם, ועוד כמה אחרים. רק לבדוק שלא פספסתי משהו גדול באמת, את האלבום האהוב הבא שלי, משהו אדיר שעוד לא שמעתי מעודי, עילוי של ממש! בקיצור – חששתי.

פסעתי לי בצעדים בוטחים בין הרי רוק'נ'רול שחורים ומחודדים לגבעות מוריקות של פופ מלודי, נכנסתי לסבך ג'ונגל של פרוגרסיב מרתק ויצאתי אל אזור עטוף ערפל של אלקטרוניקה קודרת. מכל מה ששמעתי, בלט אמן אחד שלא ניתן לסווגו בשום תחום. חברות התקליטים ודאי היו מסווגות את המוזיקה שלו כ"אלטרנטיבי", כי זה מה שהם בדרך כלל עושות כשהם לא מצליחות לסווג אמן לשום ז'אנר, אבל לי הייתה הרגשה שסיווג זה לא הולם אותו. הוא היה מעבר לזה. ואיך קראו לאותו אמן: רוברט וואיט

אבל קודם כל, שיר:

רוברט וואיט נולד בשנת 1945 בקנטרברי שבאנגליה, ובגיל 21 כבר חרש את הארץ עם הסופט מאשין – מלהקות הפרוגרסיב רוק החשובות ביותר מאז ומעולם, כסולן וכמתופף. הם הוציאו יחד אך שלושה אלבומים וכבר עזבוואיט את הלהקה. במסיבה שהיה בה השתכר ונפל מן הקומה השלישית שבה התקיימה, ונותר משותק בכמחצית מגופו לכל החיים. הייתם מצפים שאחרי תאונה כזו לא יוכל לחזור אל ימי הזוהר והשיא המוזיקלי שלו, אבל ההפך הוא הנכון – עד מהרה הסתבר כי התאונה עשתה למוזיקה שלו רק טוב. אלבום הסולו הראשון שהוציא, Rock Bottom, הוא יצירה מדוכאת, בוגרת. קשה לפיצוח, אך שווה את המאמץ, מגוונת ונסיונית. מאז אותו אלבום הוציא עוד אלבומים רבים, אך האלבום שתפס אותי הוא Comicopera, אלבום פחות מוכר שלו שיצא בשנת 2007 והוא ללא צל של ספק אלבומו הטוב ביותר.

זהו האלבום בו הזמר הקשיש מגיע לשיאו כיוצר. הוא ממזג מגוון סגנונות לכדי יצירה אחת שלמה – מה שהיה נסיוני ולא מגובש הופך לברור באלבום זה. הקול שלו.. הופך להיות טוב יותר ויותר עייף כזה, קצת צרוד, משונה ומרגש. כשהוא שר על דת, מלחמה ואהבה אי אפשר שלא להתחבר אליו. האלבום מחולק לשלושה פרקים: Lost in Noise המהורהר והג'זי-במקצת, The Here and the Now התובעני, ו- Away with the Fairies שמורכב כולו משירים בספרדית. רוברט וואיט הוא אמן בלי סגנון. הוא הכל, הוא משהו מיוחד, ואסור לסווג אותו כרוק – כמו שהאייטונס, למשל, עשה.

קצת קשה לי להסביר למה האלבום הזה כל כך מיוחד, למה הוא כזה פריצת דרך – כנראה שפשוט תצטרכו לשמוע בעצמכם. דרוש ריכוז, ואולי יותר משמיעה מאחת, אך בסופו של דבר תגלו את היופי המהמם שהוא עוצר בתוכו. ת'ום יורק סיפר עליו שלא יכל להקשיב מעבר לשיר הראשון כי הוא היה "יותר מדי יפה". רוצו לשמוע, אל תשכחו, לא, אל תניחו את ההמלצה הזאת במועדפים, להאזנה מאוחרת יותר – עכשיו. אתם לא תצטערו על זה.

להורדת האלבום (אבל אם מוצא חן  קונים!)

לקניית האלבום

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניימן  On 17 במרץ 2012 at 3:26 pm

    אלבום אדיר. Hasta Siempre Comandante הוא מועמד לשיר השנה 2007 שלי. צריך עשרות ידיים כדי למנות את מספר הפעמים בו האזנתי לו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: