החונק מרחוב רילינגטון 10, ביקורת סרט


בבסיסו של החונק מרחוב רילינגטון 10, סרטו של ריצ'רד פלשר משנת 1971, עומד ג'ון קריסטי, רוצח סדרתי שפועל בלונדון בשנות ה-40 וה-50, כאשר הוא מתחזה לרופא ונוהג לחנוק את הנשים שבאות אל ביתו לטיפול. הוא עושה זאת מספר פעמים בהצלחה רבה, עד שזוג צעיר מחליט להשתכן בדירה מעליו, וכך עדים נקלעים לאחד מפשעיו.

"מי שחי ללא שיגעון איננו חכם כפי שחושבים", אמר פעם הסופר הצרפתי הנודע פרנסואה דה לה רושפוקו, וצדק. דעה זו מתבטאת במלוא עוצמתה בסרט זה, כאשר הרוצח הפסיכופת מהתל פעם אחר פעם באנשים השפויים בתחבולותיו המתוחכמות. כה וכה הוא מסובב את אותם האנשים המסכנים, הטיפשים – חסרי השיגעון. מעשיו של הפסיכופת אמנם אכזריים, אך הם לא מעיקים על הצופה. החונק מרחוב רילינגטון 10 הוא סרט כביכול מחריד, אך בלי באמת להיות כזה. הוא מטפל בסיפורו המזוויע של הפושע המפורסם כבכפפות משי, נזהר לא לפגוע בצופה – ולעיתים הוא מתאמץ יותר מדי.

השחקנים, ביניהם ריצ'ארד אטנברי (פארק היורה) וג'ון הארט (ונדטה, החפרפרת), נחמדים אבל לא הרבה יותר. הבימוי משעמם, הדיאלוגים על הפנים, ובכל זאת – העלילה מרתקת מחפה על כך. היא מתעצמת מסצנה לסצנה , ככל שהמתח עולה, על לסיומו של הטרגי של הסרט.  העובדה שהסרט לא מנסה מספיק להשפיע על הצופה, לזעזע אותו, היא שהופכת אותו לסתם-סרט במובן מסוים. הוא אמנם שווה צפייה, אבל לא ישאר בראשכם זמן רב לאחר שהסצנה האחרונה תסתיים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: