מפיסטו – ביקורת סרט

מונח ה"התקרנפות" נתבע בשנת 1958, עם פרסומו של מחזה האבסורד של יוז'ין יונסקו קרנפים. משמעות המונח היא תופעה מוכרת כמעט בכל תחום אפשרי ושדה פוליטי, והיא ניוון מוסרי בו האדם מוותר על עקרונותיו והולך אחרי העדר כדי להשיג או להגן על משהו.

כך גם במפיסטו, סרטו האוסטרי של אישטוואן סאבו המגולל את סיפורו של הנדריק האפגן, שחקן תיאטרון גרמני, שעם עליית הנאצים בוחר לזנוח את עקרונותיו המוסריים ולהביע תמיכה בממשלה הנאצית בכדי לשמור על מעמדו כשחקן. תפקידו הגדול ביותר הוא בהצגה "פאוסט", בה מוכר ד"ר פאוסטוס את נשמתו לשטן בתמורה לחיי נעורים ועושר, ממש כמו שהנדריק מוכר את נשמתו לשטן, ראש הממשלה הנאצי, בתמורה להמשך היותו שחקן ובמאי מוערך כל כך.

המחזה האלמותי של יונסקו גם הוא מתרחש עם עליית הנאצים, כאשרי תושבי עיירה צרפתית קטנה אשר מתחילים באופן סימבולי, להפוך בזה אחר זה ל"קרנפים". כך גם הנדריק האפגן, הדמות הראשית במפיסטו שאמנם לא הופך לקרנף של ממש, אבל מאמץ בתוך-תוכו את כל מאפייניה של החיה העדרית.

נדמה שזה כמעט בלתי אפשרי ליצור סרט עם רעיון כזה, שבכל זאת יצליח לרתק את צופיו במשך לא פחות משעתיים וחצי. הנדריק מוכר את נשמתו לשטן, והצופה כל הזמן מצפה לנפילתו של הנדריק, לרגע שבו השטן יגבה את התשלום, אבל זה לא קורה. תחת זאת הוא רק עולה ועולה במעמד, בהצלחה, בתהילה, באהבה, נדמה כי הכל בסדר, וכאן טמון כל הכוח ההרסני של הסרט המעולה הזה. כי מצד אחד אי אפשר שלא לתעב את הנדריק האפגן עלוב הנפש על המעשה הנלוז והנפשע שהוא עשה, אך מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שלפחות ממבט ראשון צדק האפגן . וכך, חודרות המחשבות אל ליבו של הצופה, התהיות: אולי צדק האפגן, אולי זה בסדר לזנוח את עקרונותיך המוסריים בשביל להמשיך לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב בעולם, גם אם זה אומר לגרום למותם של חבריך ולהגלות את מאהבתך. אולי זה בסדר, כי אחרי הכל, כפי שתוהה האפגן באחד המשפטים המצוטטים ביותר מתוך הסרט: "מה הם רוצים ממני? אני בסך הכל שחקן". הדמות הראשית, השחקן המאוהב עד מוות בבמה, מסרב להתעורר למציאות. כשהוא רואה באחד הלילות חיילים נאצים מרביצים ליהודי זקן, הוא סבור שהם פשוט שיכורים. אט אט חבריו נוטשים אותו, אך הנה-הנה הוא כבר רוכש לעצמו חברים חדשים, לכאורה, אך כולם הם רק קרנפים, שמקרה הצורך עלולים להתבלבל ולרדוף אחריו עם קרניהם הקטלניות.

כן, כמעט בלתי אפשרי ליצור סרט כזה, אך לאורך הסרט הבמאי אישטוואן סאבו בונה יריעה מרתקת של שקרים ואהבה נכזבת, אך הדבר המדהים באמת בסרט הזה הוא שהסיפור הכל כך רחוק לכאורה נמצא גם בחיינו. כן, בכל מקום עוד מסתובבים הקרנפים.

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקה ליכטמן  On 11 בנובמבר 2012 at 8:59 am

    נהדר!

    ותמשיך לכתוב, הכתיבה שלך חכמה ורעננה ומפתיעה ברוחב היריעה שלה.

    ריקה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: