The King of Limbs – ביקורת אלבום

לאלבום האחרון והכבר-לא-כל כך-חדש של רדיוהד יש ניחוח של אדמה. אני יודע שזה אולי ישמע לכם קצת מוזר, אבל כששמעתי את The King of Limbs בפעם הראשונה, לא יכולתי שלא להרגיש בצורה חזקה מאוד כאילו אוזני קבורות בתוך אדמה כבדה ודחוסה, שבה קולות האנשים שקבורים לידך נשמעים בעמימות. בשונה מאלבומיה הקודמים, באלבום זה נוטה הלהקה להשתמש בכלי מוזיקה ובמקצבים "יבשים" – חוסר שימוש בדיסטרושן, למשל, ומקצבים אלקטרונים ברורים שמאפיין עיקרי בהם הוא אופן השבירה שלהם על ידי כלים אחרים.

וזה מעניין, כי אני זוכר שכששמעתי לראשונה את Kid A, מאלבומיה הגדולים של רדיוהד, הרגשתי דווקא שבעת ההאזנה אני צולל אל תוך מים עמוקים, ואני אפילו לא יודע למה. בכל מקרה, העובדה שבין שני אלבומים של אותה להקה חווית השמיעה שלי היתה כל כך שונה, מצביעה על כמה רדיוהד השתנו במהלך העשור שעבר. ראשית, הם הזדקנו, והדבר ניכר בשאננות האמנותית שמאפיינת אותם בשנים האחרונות. ייתכן ולפני 10 שנים, לא היו מוציאים את האלבום הזה, פשוט כי הם לא מחדשים בו כמו שחידשו בשנותיהם הראשונות. כמו קודמו In Rainbows מ-2007, גם פה מתאפיינת התבוססות ברורה של הלהקה בנישה נוחה במוזיקה. הם מחדשים, אבל לא כמו פעם. The King of Limbs  הוא אלבום קטן ואינטימי, שמונה שירים בסך הכל, ולא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. הוא לוקח את החומרים של In Rainbows  ומפתח אותם. זהו אולי האלבום הכבד והקשה ביותר לעיכול של רדיוהד, אבל איכשהו גם זה שבו הרגשתי הכי קרוב ליוצרים, וכל שיר בו הוא פנינה.

רדיוהד בשיאם, אבל אני חושב שהם עוד לא הגיעו ממש לפסגה. אני רואה בלהקה המדהימה הזאת מעין ממשיכה של פינק פלויד – לא בתכנים, אלא בתחכום ובגישה השכלתנית והפילסופית למוזיקה ולטקסטים. אולי יוציאו איזה אלבום קונספט, איזה אלבום שבו תום יורק יוכל להשתגע (מבחינה אמנותית כמובן, לא כמו רוג'ר ווטרס) ולהגיע לאמירה מוזיקלית שלעולם לא תשכח. האם אני היחיד בדעה הזאת? ומה אתם חושבים?

האזנה לאלבום

לקנות

 images

והנה, בקפיצה מוזרה לסגנון אחר לגמרי, פה בישראל, הוציאה להקת האינדי-רוק המעולה אלקטרה אלבום שני,  Second Hand Love. הוא אמנם קצת פחות מאלבום הבכורה שלהם, אבל גם פה הם משלבים בחכמה בין סגנונות רוק שונים ליצירת מוזיקה יחודית מקפיצה ומרעננת שפשוט כיף לשמוע. אז הנה קישור לבנדקאמפ. תהנו!

images

וגם המרסדס הוציאו סינגל חדש! ותודה רבה, אחרי האלבום "זהות" החלש הם חוזרים למקורות הפאנקיים שלהם, הפעם מצוידים ומאומנים קצת יותר, עם "אל תבכי ילדונת" הגרובי,  ועושים את זה כמו מקצוענים.


Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרגא  On 24 בדצמבר 2012 at 10:35 am

    תודה עידו יופי של המלצות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: