2012 | הספרים – המקום השני

2012 כבר מאחורינו, אבל זו בהחלט לא סיבה להפסיק לסקר אותה. הרי בבלוג הזה, כפי שידוע לכם, נהוג לדבר גם על ספרים שיצאו לפני שנתיים, שלוש, ולפעמים לפני שנים רבות אפילו יותר.  הרי גם סיכום השנה שלי, שמתחלק לשלושה פוסטים ואשר זהו הפוסט השני מתוכו, לא מכיל ספרים שבהכרח יצאו בשנת 2012, אלא פשוט ספרים שקראתי באותה תקופה שהנה חלפה לה. ואם בפוסט הקודם כתבתי על "חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו", שיצא ב-2007, והספר שבמקום השני פורסם בכלל אי שם במאה ה-19, כפי שתיווכחו לדעת עוד מעט, נראה שאין באמת שום חשיבות לעובדה שזהו סיכום שנה, חוץ מהיותו בהכרח תווית לפוסט על ספר טוב, וגם כי אני יודע שיש לנו, האנשים, מין תענוג לא מוסבר שכזה לסכם כל מה שזז כשמגיע הזמן. כך או כך, מה זה משנה? ספר נהדר! אני ממליץ בחום! קדימה.

מקום שני: סיפורי הופמן / את"א הופמן

המאה ה-19 היתה תקופה של שגשוג תרבותי וחברתי אשר נראה כמעט בכל מקום. לאנגלים היה, למשל, את צ'ארלס דיקנס ואת לואיס קרול, לצרפתים את ויקטור הוגו וז'ול ורן, לאמריקאים את מארק טווין, לרוסים – את דוסטויבסקי, אך מעניינת מכולם היא הספרות הגרמנית באותה תקופה – המכונה הרומנטית, שהביאה על כנפיה משהו חדש לעולם הספרות – את החופש לחלום. ולחלום באמת, או שמא מילה יותר מתאימה היא"להזות", שכן סיפורי הפנטזיה שנפוצו באותה תקופה בכל רחבי הקונפדרציה הגרמנית נדמים לעיתים כמשוללי כל קשר למציאות, כאילו נכתבו בהשפעת סמים, ללא מעצורים. כן, על דברים רבים סיפר לי את"א הופמן, מהסופרים החושבים באותה תקופה וזה שכתב את ששת הסיפורים המאכלסים את אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיי. סיפר לי על ממלכת הסלמנדרים אשר בלב האוקיינוס, על בנות-נחש המכשפות נערים תחת שרביטו של מלך-חבצלות, על אדם אשר איבד מכר את צילו לשטן וטייל לו ברחבי העולם עד הגיעו לאיטליה, שם נשבו עיניו בעיניה של בת-אלים פלאית. על זמרת יפייפיה שנגזר עליה לשיר רק פעם אחת בשנה עד צאת הנשמה. ועל איש-חול, היישר מסיפורי האימה, החוזר ושב בלילות, מזרה חול על עיניהם של הילדים הישנים וחוטף אותם על מנת להאכיל את גוזליו הקטנים שעל הירח.

הזוי? מפחיד? מטורף? נכון. אבל לא רק. אם חוקרים את הסיפורים המופלאים לעומקם, מגלים בהם גם דעות, ולעיתים אף ביקורת קשה על החברה. כך, בסיפור "איש החול", למשל, מתאהב הגיבור, הסטודנט הצעיר נתנאל באולימפיה, היפה, אותה הוא רואה במגוריו בארץ-ניכר, ושוכח בגללה את קלרה ארוסתו הנלבבת.  הוא נישא לאולימפיה, אך למרבה חרדתו מגלה לא יותר מאשר בובה מכנית – כלי בידיו של "אביה", כביכול, מדען מטורף המבקש באמצעותה, להערים על העולם. נתנאל התמים מתפעל מיופיה של אהובתו הנצחית.  כאשר הוא מדבר אליה וזו לא עונה לו, הוא משכנע את עצמו שהכל בסדר, שלפעמים השתיקה אומרת הכל, ושאולימפיה היא בסך הכל שתקנית במקצת. בצורה זאת מותח הופמן ביקורת על עולם הגברים, המתייחס אל דמות האישה כאל חפץ, ושם לב רק לחיצוניותה.

הופמן היה חייב להיות גאון, או אדם בעל מחשבות מוסריות המקדימות את דורו, אם הצליח להבחין באפליה בתקופה שבה הוא חי. וזה לא שחי במחתרת , אדם מרדן השונא את תרבותו. בימים היא חבר מועצה בבית המשפט, אדם עובד לכל דבר ועניין, אך בלילות, הו! בלילות כמו פרחה נשמתו מעבר לבורגנותו ושגרת חייו האפורה אל עבר ממלכתם האינסופית ברב-גוניותה של הסיפורים. לאורה של המנורה היה מפליג בדמיונו, עם נפשו, נותן לעצמו להיסחף.  הוא האמין אמונה שלמה בדואליזם – אמונה פילוסופית הרואה בכל אדם שתי ישויות, לעיתים מנוגדות זו לזו וחיות יחדיו בנפשו, והוכחה לאותה אמונה היו שני האנשים שחיו בתוכו: הופמן איש העובדה והמסמכים, והופמן של הלילות – או כפי שנהג לכנות את עצמו בסיפוריו, "הנוסע בעל הנפש הנלהבת", ולא רק בחייו היווה הוכחה לדואליזם הכרוני, כי גם אם בסיפוריו עוסקות הדמויות בבעיות של פיצול אישיות ומלחמה פנימית בין כמיהה למקומות שונים ומנוגדים. לעיתים זו הכמיהה לאישה פלאית מושכת, כלשהיא ("איש החול", "הנסיכה בראמבילה") מול האהבה לאישה הארצית, האנושית והאהובה, ולעיתים זוהי הכמיהה לעולם הרוח מול הביסוס שבחיים הרגילים ("קדרת הזהב", "המכרות בפאלון") – סיפוריו של הופמן, אם כל מוזריותם, מהווים מראה ברורה למדי לחייו הרגשים של הסופר, ולקרע שאיתו נאלץ לחיות בין עולם הפנטזיה והעולם ההווה. נראה שהסופר החשוב, הגאון הזה, פרק על הדף את כל עולמו הסוער, כמעט כאילו כתב יומן , אלא שדמיונו הפורה, משולל הרסן, עשה את כל ההבדל, והשפה, סגנון הכתיבה שמתבלים בחום את הסיפורים האקזוטיים. בסופו של דבר, גדולתם נמצאת בעובדה שלקרוא את הופמן זה לא "סתם" לקרוא סיפור טוב – זה לקרוא בן אדם מטורף.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרגא  On 7 בינואר 2013 at 10:19 am

    ואני אפילו לא ידעתי שיש ספר כזה. אני רק מכיר את היצירה המוסיקלית של אופנבך עפ"י הספר. ממליץ גם לך להכיר את היצירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: