2012 | הספרים – המקום הראשון

במקום הראשון: התפסן בשדה השיפון / ג'. ד. סלינג'ר

ניצב מול החלק האחרון בסיכום השנה שלי, אני מוצא את עצמי ללא מילים. איכשהו יצא שדווקא על הספר הכי טוב שקראתי השנה קשה לי למצוא מה להגיד. זאת אומרת, זה לא שזהו לא ספר עמוק, בעל רבדים ונושאים  מספיקים לדיון הגון. זה לא זה. הוא נחשב לקלאסיקה ואפילו מופיע לעיתים בבחינות הבגרות בספרות. בטוח שזה לא זה. פשוט, לפעמים הקלישאה נכונה – מרוב שהיצירה מדהימה ככה נעתקות המילים מפי הקורא. חוץ מזה, בחנו עליו כל כך הרבה עד שכבר הרסו את כל היופי שבו, המסתורין שבקריאת הספר, וההתלהבות שמתלווה אליו כשאתה לא אחד ממיליון אנשים שקראו אותו גם הם, מה גם שרק כי הכריחו אותם. מחיפוש באינטרנט של ביקורות על הספר לא תמצאו ביקורת אמיתית אחת – רק סיכום או ניתוחים של הספר שנראה כאילו נועדו לענות על שאלות התלמידים ולא יותר.

ולכן, התלבטתי איך לכתוב את הכתבה הזאת. ראשית חשבתי שאכתוב על הספר הנפלא הזה פשוט ביקורת רגילה, אבל הרגשתי שזה יהיה קצת סתמי. כמה אפשר לכתוב על ספר שכולם כבר מדברים עליו כעל יצירת מופת? אחר כך חשבתי שאכתוב איזו הלצה מתוחכמת, כתובה בסגנון המיוחד שבו מדבר הולדן קלופילד, הגיבור, אבל כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי לשחזר את הכתיבה הגאונית של ג'יי די סלינג'ר, וככל שהמשכתי הרגשתי שהתוצאה מגוחכת  לבסוף זה מה שיצא, מין כתבה מוזרה, לא ברורה, שבה אני פשוט אומר לכם מה אני מרגיש. זה מוזר, זה לא עיתונאי בעליל, אבל זהו בלוג, נכון? וכאן אני יכול לעשות מה שבא לי.

ולכן אני מבקש מכם, אני מפציר בכם לא לקרוא את הפוסט ולטעות במחשבה שבגלל שאני לא מוצא את המילים, כנראה שגם הספר, אין בו מילים של ממש. ההפך הוא הנכון. ישנם ספרים כאלה, שמרוב שהם גדולים, צריך לחתור כנגד הזרם ולקרוא אותם כאילו היו ספרים קטנים. אני מבקש משהו קצת אחר. אני מבקש להסתכל על הספר בצורה חדשה, טהורה. אני רוצה שתקראו את הספר הזה פשוט כספר. בין אם אתם לומדים אותו לבגרות, ובין אם לא (בהתייחס לסטטיסטיקות של האתר, כנראה שלא), אני רוצה שתקבלו את ההמלצה שלי ותלכו לספרייה, תיקחו את הספר מהמדף, בלי לשאול אף אחד עליו ובלי לדעת כלום. העטיפה הכחולה הריקה תלווה אתכם בשתיקה עד שתגיעו הביתה, ושם, אני רוצה שפשוט תשבו ותקראו.

אני חושב שהספר הזה הוא יצירת מופת, אבל אני מסרב להתייחס אליו כאל יצירת מופת. אני רוצה להכיר בו פשוט כספר מעולה \שיכניס אתכם לסערת רגשות של ממש. מי הוא הולדן קלופילד, האנטי-גיבור שבמרכז הספר, אם לא התגלמות רוח הנעורים במלוא חוזקה, כפי שלא הודגמה בשום יצירה ספרותי אי פעם? כשהוא נאבד ברחבי ניו יורק, ועובר מוות של ממש – לא פיזי, כי אם רוחני – לא יכולתי שלא להרגיש איתו את ההזדהות העמוקה ביותר שהיתה לי מעולם עם דמות ספרותית.  קצרה ידי מלהכיל את כל הסיבות לכמה הספר הזה חשוב בשביל להבין את עולמם הפנימי של בני הנוער, למרות שנכתב על ידי מבוגר, למרות שמתרחש בניו יורק – כי הבסיס שלו אוניברסאלי – הטרגיות שבגיל ההתבגרות. זהו גם הספר שהשפיע עלי הכי הרבה, ואני סבור שזו סיבה מספיק טובה בשבילכם בשביל פשוט לרוץ ולאחוז בו בידכם, מהר ככל האפשר.

Advertisements
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקה ליכטמן  On 12 בינואר 2013 at 7:34 pm

    מאוד אהבתי את העדר המלים.

    מפצירה בך – ומקווה בשבילך – שתקרא בקרוב את שאר יצירתו של סלינג'ר, ובייחוד הסיפורים הקצרים והנובלות.

    פראני אנד זואי, תשעה סיפורים, יום נפלא לדגי בננה.

    תפגוש שוב ושוב בבני אותה משפחה מסוכסכת ומופרעת ואומללה ונפלאה – ותכאב את כאבם ותזדהה עד דמעות וקוועצ'ים בלב.

    ממרום גילי המופלג, מקנאה בך במידת-מה על הטריות, הרעננות, הראשוניות של המפגש עם מה שלבי כבר התרגל אליו.

    אין ספק שקלעת בניתוח שלך – איש לא היטיב לתאר כך את גיל ההתבגרות.

    וכשתקרא עוד, תראה שאיש לא היטיב לתאר כך את הדיכאון, והאובדן, והאנושיות בכלל.

    שני לו רק דייוויד פוסטר וואלאס, בסיפורים הקצרים. אולי.

    שמחה בכל פעם ברשימות שלך, נדמה שאתה מרענן בשבילי את אהבתי השחוקה, העייפה, הקצת מובנת-מאליה, לספרות בכלל ולעיסוק שלי בכתיבה בפרט.

  • עידו גלעד  On 12 בינואר 2013 at 9:16 pm

    תודה ריקה,
    גם על דיוויד פוסטר וואלאס כתבתי ! מוזמנת לקרוא: http://tinyurl.com/alyo38g

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: