ממזרים חסרי כבוד- ביקורת סרט

גיבורי סרטו המוערך של טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד", המתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, הם חבורת פרטיזנים, בעיקר אמריקאים, ממזרים חסרי כבוד שמטרתם אחת: לערוף כמה ראשים נאצים ככל שיוכלו, בצמא לדם ולנקמה המספקת. בדרך, על מצחם של הנאצים שהם תופסים ומחליטים בכל זאת לחוס, בדרך כלל למען מטרה מסוימת, הם חורטים צלב קרס, למען יראו ויראו ולמען לא ישכחו עוונותיהם.

סך הכל סרט נחמד. כמו כל הסרטים של טרנטינו שיצאו בשנים האחרונות, הוא מעביר 3 שעות בכיף, ממתק לעיניים ומותחן קליל לראש. יש טובים, יש רעים, וכמו תמיד, טרנטינו משכיל להכניס לתמונה גם את הנקמה שהוא כל כך אוהב. בקיל ביל היא התגלמה בדמותה הנצחית של "הכלה", רוצחת שכירה שיוצאת למסע נקמה בעקבות האחראי על מותם של בני משפחתה. מה יהיו הנוקמים ב"ממזרים חסרי כבוד"?

ניחשתם נכון. היהודים, ומרגע שטרנטינו מכניס את רדיפת היהודים לתמונה, הופך הסרט ליותר מסרט על מלחמת העולם השנייה, אלא גם לסרט על השואה. והשואה היא , כפי שידוע, נושא שיש לטפל בו בעדינות. בראיון לגלובס סמוך ליציאת הסרט, טרנטינו אומר "הכנסתי את היהודים והגרמנים לקרב מערבוני בין אמריקנים לאינדיאנים" וגם "עשיתי סרט הרפתקאות" , ולי כל זה קצת חורה. משהו פה מפריע לי כיהודי, כשאני צופה בסרט שמתייחס אל עצמו בצורה כזאת.

ייתכן ואותה תחושה תעלה גם אצל אפרו-אמריקאים כאשר ייצפו ב"ג'אנגו חסר מעצורים" של אותו במאי, סרט המספר על עבד שחור משוחרר שיוצא גם הוא, כמובן, למסע נקמה בעקבות נושה אשתו (אסור להקל ראש בתקופת העבדות באמריקה, היתה זו שואה בפני עצמה). טרנטינו כביכול מעלה את נוראותה של השואה על המסך, מגנה את הנאצים ומוכיח את נצחון הטוב, אך הוא גם מעלה את השאלה: מהו הטוב? בסרטיו של טרנטינו, האלימות היא לרוב הפתרון הטוב ביותר לבעיות. גם בסרט זה, פועלות הדמויות הטובות לכאורה, יהודים ואמריקאים כאחד, באלימות מזוויעה כנגד הנאצים. הנאצים רעים, היהודים טובים, והדבר מוצג כעובדה שאין עליה עוררין, אך למעשה היא לא זוכה לביסוס בשום נקודה בסרט. אם נבחן את הסרט מנקודת מבט חיצונית – נניח, של חייזר שבא לבקר בארץ וצופה בסרט – לדאבוני יש סיכוי גדול שאותו חייזר היה מגיע למסקנה שדווקא היהודים הם הרעים והנאצים הם הטובים, או לחילופין ששני הצדדים רעים באותה המידה. השואה היא לא מערבון, אך טרנטינו מתעקש, כמו ילד, לחזור פעם אחר פעם לנישה האמריקאית המוכרת שהוא כל כך אוהב. טרנטינו אוהב מערבונים, אז הוא פשוט העתיק אותם למלחמת העולם השנייה – אבל זה פשוט לא עובד ככה. לא אכפת לי מסרט שיציג את השואה שלא בצורה המקובלת, זו  פשוט הגישה של טרנטינו שמעצבנת אותי, גישה שגורמת לי קצת לזלזל בו על שהוא לא מעז לצאת מהקופסא. טרנטינו, כאמור, משכתב את ההיסטוריה בדרכו המקורית, אבל לא מבין דבר אחד: אנחנו אף פעם לא רצינו לשרוף את כל הנאצים בבת אחת כנקמה.  תשתעשע כמה שאתה רוצה בשכירי רחב  וגנגסטרים, אבל כשאתה מגיע לשואה, אנא, הבן:  אנחנו בסך הכל רצינו שהזוועה תיפסק.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Dr_Strangelove  On 27 באפריל 2013 at 11:33 am

    לא מסכים איתך לגבי הטענה עם החוצנים, לא צריך לבסס את זה שהנאצים היו רעים, אם אתה לא דפוק לגמרי אתה יודע את זה. הסרט לא מיועד לחייזרים הוא מיועד לבני אדם עם בסיס היסטורי מינימלי, הוא לא צריך לספק לך עובדות לגבי הרוע של הנאצים. בנוסף, אני לא חושב שהמטרה שלו היא לייצג את היהודים והרצון שלהם לנקום ולשרוף את כל הנאצים (למרות שאני בטוח שזה חלף לכמה שרידי שואה בראש), הוא פשוט משכתב את ההיסטוריה כמו שהוא רוצה בצורה כזאת שתבדר את הקהל. והמשפט "לא מעז לצאת מהקופסה" זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על טרנטינו ששכתב פיסות היסטוריה שלמות כשהוא מעצבן בדרך חצי עולם.

    • עידו גלעד  On 27 באפריל 2013 at 11:37 am

      הוא אמנם משכתב את ההיסטוריה ומעצבן את העולם, אבל הוא עושה את זה רק בדרך שלו , מהקופסא בה הוא נמצא (של סרטים מילדותו, ההשפעות וכו')… דוגמא מובהקת לכך היא הראיון שהוא נתן לגלובס ושציטטתי ממנו

      • Dr_Strangelove  On 27 באפריל 2013 at 12:17 pm

        אז זה שהוא עושה את זה בדרך שונה מכולם אבל בדרך הזו שרק הוא עושה זה לא לצאת מהקופסה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: