Tag Archives: ביקורת

ביקורת סרט: הדרך

הדרך, סרט פוסט – אפוקליפטי חדש, מתיימר להיות סרט פילוסופי עמוק שיותיר אותך שקוע במחשבות על משמעות החיים וכד'. אבל מבחן התוצאה מראה כי לא כל רב מכר יכול להפוך לסרט.

הדרך מספר את סיפור מסעם של אב ובנו באמריקה החרוכה של לאחר אסון לא ידוע. הם הולכים לאורך כביש בין מדינתי, עם עגלה רעועה ואקדח טעון בשני כדורים. הם הולכים אל הים מסיבה לא ברורה. לבד מחרפת הרעב הם מסתררים מאוכלי אדם רצחניים – אנשים שמרוב הרעב איבדו את עקרונותיהם והחלו לאכול אנשים. אך יותר משהוא סיפור מסע, הדרך הוא סיפור מרגש על יחסיהם של אב ובנו – כל אחד עולמו של השני (ככתוב בעטיפת הספר). מחד האב המיואש מהחיים,הקודר והפסימי, ומאידך הילד האופטימי למרות הכל, התמים. יחד הם נושאים את "האש", מטפורה לשמירת האנושיות והטוב, וממשיכים בדרך.כל האווירה סרט היא אווירה של מיסתורין כאשר לא ידוע מה בעצם קרה לאמריקה, למה הם הולכים אל הים כאשר שיא המיסתורין הוא כשהסרט נגמר בסצנה שיכולים להיות לה המשכים רבים ומגוונים – מה שמשאיר את הצופה במחשבות על מה יכול לקרות הלאה.

נשמע נחמד, הא?

אז בואו אני אגיד לכם מה הבעיה של עם הסרט הזה: כמו הרבה סרטים אחרים, גם סרט זה מבוסס על ספר בעל אותו שם, ונהניתי יותר מהספר. לכן מן הסתם התאכזבתי כשראיתי אותו. אבל הסרט הזה הוא לא סתם עוד ספר שהבמאי שביים אותו שינה חלקים רבים ממנו ויצר ממנו סרט, להפך – התסריט של הדרך נאמן לחלוטין לספר. אבל הדרך הוא ספר שפשוט אי אפשר להסריט: כולו מתנהל באיטיות, כאשר התיאורים והגיגי הסופר הם אלה שעושים אותו מיוחד כל כך. התוצאה היא תרגום עיוור של התיאורים לתמונות, והפיכת הנושא השולי בספר – הדרך עצמה – לנושא המרכזי בסרט, במקום הרגעים המרגשים, הקטנים, שיכולים להתקיים רק כמילים.

טוב, נו, אבל חוץ מזה אפשר לפחות להתנחם בלראות את השחקן המעולה ויגו מורטנסן (שר הטבעות) בפעולה, כי הוא פשוט מעולה.

יש לי המון דברים לספר לכם!

שקט באולם. דממה.

כולם מחכים.

ואז הוא מגיע.

ובלי יותר מדי מחוות מתיישב על יד הפסנתר,

ומנגן. ומנגן –

וזה מדהים.

על הכישרון של שלומי שבן דובר רבות בעולם המוסיקה הישראלית. לאחר קפיצה עצומה בפפולריותו, בייחוד לאחר אלבומו החדש ביותר "מגדל הפזמון", שמורכב משירים ידועים בביצועו הווירטואוזי והמרתק של שלומי שבן. סליחה, סליחה. שלומי שבן והפסנתר. אין להשמיט את הפרט החשוב הזה. לעיתים נראה כי שלומי שבן ופסנתרו הם החברים הטובים ביותר, במיוחד לאור השליטה המדהימה של שבן בפסנתר.

"מגדל הפיזמון" הקפיץ את שלומי שבן לדרגת בין האומנים המוערכים בישראל.

שלומי שבן פרץ לתודעת הציבור הרחב עם להיטו "אריק" מתוך אלבום הבכורה שלו. לאחר מכן הוציא דיסק שני בשם "עיר" שלא נחל הצלחה מרובה. ב – 2009 הוציא את האלבום המדובר "מגדל הפזמון", שהיה הצלחה גדולה. אבל לא באתי לדבר פה על האלבום, אלא על המופע שאליו הלכתי אתמול (יום חמישי). המופע התקיים באולם עין השופט. והשירים היו מדהימים. והאורחים! רונה קינן ושלמה גרוניך! היה אדיר…

 


הלהקה המצוינת מפורטלנד, the decembrists , הוציאה בינואר אלבום חדש ומעולה בשם the king is dead. אז NPR  צ'יפרו אותנו עם האזנה מקוונת חינם. תהנו!       

וביינתים, R.E.M ממשיכים להתקמבק, ומוציאים עוד שני סינגלים חדשים מתוך האלבום שלהם collapse into now, שצפוי לצאת במרץ השנה.

אני מעריך מאוד מוזיקה קלאסית. באמת. אני חושב שבשביל ליצור מוזיקה עכשווית טובה, צריך גם לחזור אל המקורות. כי הכל התפתח משם. יש שיגידו שמוזיקה קלאסית זה דבר מיושן, שמרני מדי, וחסר כל ערך בעידן המוסיקה האלקטרונית של היום. אבל, איך תוכל לנגן מוסיקת רוק, או כל סגנון אחר, בלי הבסיס? הרי ידוע שלהקות ידועות רבות, כמו פינק פלויד, קינג קרימזון ועוד הושפעו ממוזיקה קלאסית ויצירותיהם דומות מאוד למבנה היצירות בעולם הקלאסי (סימפוניות, משקלים א-סימטריים), וביצירותיהם משולבים כלי נגינה קלאסיים רבים, שחלקם אף נהפכו לחשמליים (כינור חשמלי, למשל). לנגן רוק בלי לדעת לנגן קלאסי, זה כמו לצייר ציור מודרני בלי לדעת לצייר את יסודות הציור. בנוסף, המונח "מוזיקה קלאסית" הוא מאוד כללי וגס. למעשה, המוזיקה הקלאסית מתחלקת לכמה תקופות: רנסאנס, בארוק, התקופה הרומאנטית, ולמעשה השם "מוסיקה קלאסית" שאנחנו מכירים, הוא שם לתקופה קצרה בין 1750 ל- 1820 , שהיא רק עוד תקופה של מה שאנחנו קוראים לו "מוסיקה קלאסית"! מסובך? אתם צודקים, זה באמת נורא מסובך.

אבל לי, לפחות, מאוד קשה להתחבר למוזיקה קלאסית. זה נשמע כל כך מרחוק, כמעט זר. בגלל זה שמחתי כשראיתי שבבלוג  "חסר תרבות" פוסט ובו 5 יצירות קלאסיות לאנשים שלא אוהבים מוזיקה קלאסית. נהדר.


היי! זה השיר ההוא מ"נאום המלך"!

באתר הבא ניתן לשמוע את אלבום הבכורה המעולה שהוציאה לא מזמן הלהקה הישראלית "TREE". הו! כמה נחמד לגלות כל יום שעוד אומן/הרכב מעולה קם.

הווייט סטריפס התפרקו את לפני שלושה ימים, אם עוד לא שמעתם. כאן נמצאת ההודעה שהשאירו לפני מותם.

רוצים לבקר במוזיאונים הגדולים בעולם, אבל אין לכם גרוש? חולמים לראות את המונה ליזה מקרוב?  הפרויקט art project של גוגל. השירות מאפשר צפייה באיכות גבוהה ביצירות האומנות הגדולות, ואף סיורים וירטואליים ברחבי מוזיאונים מפורסמים. פשוט תענוג…

 

מוניקה סקס בתהליכים לקראת הוצאת אלבום קאמבק, שייקרא "מנגינה". YNET הביאו לנו 4 שירים מהאלבום לשמיעה בלעדית האתר. ו…היי! זה נשמע טוב! לחצו כאן.

THE huffingtonpost   פירסמו רשימה של 8 אתרים מעולים לחובבי מוסיקה. והנה, שמונה אתרים התווספו לי לפייבוריט. מומלץ.

לאחרונה גיליתי אומן ישראלי ששר באנגלית מצוין, בשם אורי אבני. בנובמבר שנה שעברה הוא הוציא אלבום אינסטרומנטלי יפהיפה בשם "near one of the oceans".
ניתן לשמוע את האלבום במלואו בבנדקאמפ.

 

המטרה של האתר החדש 1980 היא לצלם קליפים של אומנים כשהם ללא כל הכנה מוקדמת. מעניין

 

ו..זהו להפעם! יש לכם משהו להגיד? תגיבו! תגיבו בלי חשבון!