Tag Archives: חוות החיות

Animals – פינק פלויד

לאחר זמן רב שבו לא ממש היה פעיל, הבלוג חוזר, אבל האמת שגם שבוע הבא לא אוכל לכתוב פה, כי אהיה בטיול ברומניה. לא נורא, אחרי הטיול אני אפרסם פוסט מצולם עם רקשמי מהטיול, ככה שיש  למה לחכות. עד אז, אני גאה להמשיך בסדרת הכתבות בבלוג על "חוות החיות", הספר הקלאסי המופתי של ג'ורג' ארוול, ועל שלל עיבודיו לסרטים, מוזיקה ותיאטרון. והפעם אנחנו עם הפינק פלויד.

בשנת 1977 הוציאו הפינק פלויד את Animals, אלבום שחובר בהשראת חוות החיות שנכתב במתכוון על רוסיה הקומוניסטית שלאחר מהפכת סטאלין. הסיפור, למי שלא מכיר, מספר על חבורה של חיות חווה שמחליטות למרוד באדון החווה השתיין והאכזרי. הם מעיפות אותו מהחווה וכך החווה הופכת להיות בבעלותן. עד מהרה עולים החזירים, שנחשבים לחכמים שבחיות לשלטון, והופכים דומים יותר ויותר לבני האדם. הם מעבידים את החיות האחרות, ועוברים לגור בבית שהיה של בעל החווה, כאשר השאלה המרכזית שעולה מן הקריאה היא האם המהפכה באמת היתה שווה? האם המצב באמת השתפר? האלבום מחולק ל- 6 יצירות שמספרות על הכבשים התמימות והעדריות, הכלבים המתרפסים המנסים ללא סוף לנסות לעלות בדרגה אך גם תוהים בינם לבין עצמם למה הם עושים זאת, והחזירים הנהנתנים שעושים פוזות אבל עמוק בלב מרגישים את הריק הגדול שנוצר. כחו של האלבום הוא העובדה שאף אחד לא רוצה להיות חלק מהעדר. זהו אחד מהפחדים הגדולים ביותר של כל אדם, ללכת כעיוור אחרי ההמון בלי לעצור ולחשוב. זהו אלבום מטלטל, מצמרר, מורט שערות, אבל בעיקר כנה וישיר. הוא פוגע בול במטרה, ללא שמץ של רחמים.
אבל כוחו של האלבום הוא לא רק בהזדהות שמרגישים כששומעים את האלבום, אלא גם באירוניות הגדולה שבו: האלבום נכתב כמעט אך ורק על ידי רוג'ר ווטרס, שכבר אז השתלט הלהקה והפך בעצמו לחזיר עריץ, שליט אבסולוטי שנוהג ביד קשה בשאר חברי הלהקה. הוא התעלם לחלוטין מרייט ומייסון, וגם לדיוויד גילמור נתן להיות שותף רק בשיר אחד (Dogs), וגם אז רק בקטעים הפחות חשובים. המרירות הגדולה שבה חי גרמה לו להפוך לתעב – כוח, וזו רק היתה ההקדמה למה שגרם לו לסלק בבושת פנים, כמה שנים אחר כך, את וויט מהלהקה והורדת מעמדם של שאר חברי הלהקה לדרגת שכירים בלבד.  האלבום, בשונה מהספר, נגמר במרד אלים של כבשים זועמות על השלטון, ואולי זה האות המקדים לעובדה שבסופו של דבר פרש ווטרס מהלהקה והיא "יצאה לחופשי".

השיר pigs on the wing הוא שיר קצר ושקט עם שמץ של תקווה. dogs  הוא שיר באורך של 17 דקות ומספרבגאונות על, נו , כלבים. כך גם השיר שבא אחריו pigs, כשהפעם המדובר פה הוא על חזירים, למרות שאני לא ממש קונה את הדעה שהשיר מייצג – שעמוק בפנים החזירים בוכים. רע הוא רע בלי הנחות. השיא של האלבום הוא השיר sheep העצבני והמרגש. האלבום נסגר בחלק השיר של השיר הראשון, וכך מהווה מעין סגירת מעגל. אף שזה אינו אלבום כל כך משפיע מבין האלבומים של הוורודים, זהו אלבום מופת שאולי קצת קשה לעכל, אך בהחלט מומלץ. הוא משלב מסר חזק, טקסטים חדים ומוזיקה מדהימה – וככה תמיד הכרנו את פינק פלויד.

מודעות פרסומת

קריאה חוזרת – חוות החיות / ג'ורג' אורוול

בפעם הראשונה שקראתי את "חוות החיות" הייתי בן 10, ואני לא זוכר שהזדעזעתי יותר מדי. למען האמת, אני מניח שקיבלתי את הסיפור כסיפור נחמד על חיות ועל בני אדם רשעים.  לא הבנתי.  אתמול, בקריאה חוזרת, הזדעזעתי עמוקות מתוכנו של הספר והכיוון שאליו מכוון הסופר, כסאטירה נוקבת על המשטרים הטוטליטריים הכלל ועל המשטר הקומוניסטי בברית המועצות בפרט.  הסיפור מספר על חיות החווה אשר מחליטות למרוד בבעל החווה, אדם אשר נוהג להתעלל בהן ולהעביד אותן. הם מגרשות ואתו ואת עובדיו מהחווה והחזירים, שנחשבים לחכמים בחיות, כותבים 7 דיברות שהן חוקי ה-"חייתיות". לאט לאט, מבלי שהחיות האחרות שמות לב, החזירים עולים לשלטון ונותנים לעצמם "מותרות"' ולאט לאט משנים את חוקי החייתיות ("לא ישתה בעל חיים משקה משכר" הופך ל"לא ישתה בעל חיים משקה משכר בלי מידה", למשל). הם חיים בבית של מעבידם לשעבר, ומתנהגים יותר ויותר כמו בני אדם, כאשר הם מתחילים להעביד את החיות.

הספר נגמר כאשר חזירים ובני אדם נפגשים בבית ומשחקים קלפים. החיות מסתכלות עליהם מהחצר. מסתכלות על אדם ועל חזיר, על חזיר ועל אדם – ולא רואות את ההבדל, כאשר במקום שבעת הדיברות, עקרון ה"חייתיות" הוא עכשיו "כל בעלי-החיים שווים, אך ישנם בעלי-חיים השווים יותר".
לאורך כל הספר אתה מחכה שהכל יתוקן, ושהחיות ימרדו באדוניהם החדשים, החזירים, וזה לא קורה. אורוול תיאר את הספר כך: "זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית". ואכן כך. החיות כבר שכחו שאולי בעצם היה להם טוב יותר עם בעלם הקודם, ורק שומעות את דיבוריהם של החזירים על כך שהמצב עכשיו הרבה יותר טוב.

זהו ספר קשה, ואני מניח שבכל קריאה חוזרת אפשר לגלות דברים חדשים שנסתרו מאיתנו כשקראנו את הספר בפעם הקודמת. בספרון קטן, משהו שבין נובלה לרומן, מספר אורוול סיפורה של מהפכה – אך האם אכן הייתה מהפכה?
אורוול כתב את הספר לפני שברית המועצות התפרקה, ואולי אם היה כותב את הספר לאחר ההתפרקות היתה העלילה מעט שונה, וסוף הספר היה טוב.

ובפרק הבא – על האלבום "animals" של להקת הפינק פלויד, שנכתב בהשראת הספר.