Tag Archives: מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר

אוסקר שמוסקר: היורשים

מועמדויות באוסקר:

 
– הסרט הטוב ביותר
– השחקן הטוב ביותר (ג'ורג' קלוני)
– הבמאי הטוב ביותר (אלכסנדר פיין)
– התסריט המעובד הטוב ביותר
– העריכה הטובה היותר
 

אמנם להיורשים יש רק 5 מועמדיות באוסקר, אבל הוא התגלה זה לא מכבר כסרט בעל סיכוי גבוה לזכות בפרס הנכסף.  ג'ורג' קלוני משחק בו, דבר המהווה קפיצת מדרגה  ביחס הרציני שהוא מקבל. היורשים, בבימוי אלכסנדר פן מגולל את סיפורו של מאט קינג, עורך דין שגר יחד עם אשתו ושתי בנותיו בפיסת גן עדן בהוואי. כשאשתו נכנסת לתרדמת לאחר שנפגעהבנפילה מסירת מירוץ, נאלץ לראשונה להתמודד עם בנותיו אותן לא באמת הכיר בחייו קודם לתאונה, שבהם לא נמצא הרבה בבית ולמעשה כמעט ולא היה מעורב בגידולן. הוא גם נאלץ להתמודד עם היגיעה שבתו בת ה-17 מטיחה בו – אשתו בגדה בו. אז הוא יוצא לגלות מי האיש.

בסיסו של הסרט מזכיר מעט את אודות שמידט, סרט אחר של אלכסנדר פיין משנת 2002.  גם וורן שמידט, גיבור אודות שמידט הוא אדם שחי את  חייו במסלול קבוע של עבודה וחוסר אחיזה במשפחה, ובעקבות תאונה של אשתו נאלץ לפקוח את עיניו ולצאת ולחפש תשובות. וגם שם יש לו בת שהוא צריך לדאוג לה. אלא שדבר אחד חשוב מבדיל את אודות שמידט מהיורשים – בעוד שהגבר באודות שמידט הוא מבולבל וחסר יציבות, הגבר העומד במרכז היורשים, מאט קינג הוא חזק ונחוש במטרתו לשמור על משפחתו הנותרת שלמה ויציבה. וג'ורג' קלוני משחק אותו.

אה, נכון. ג'ורג' קלוני הוא משהו מיוחד, וכמו בשאר סרטיו, גם בסרט זה הוא מפגין יכולת מרשימה כשחקן בדמות שהיא גם מצחיקה וצבעונית, אך גם עצובה. נורא החלטית וחזקה, אך מתגלה כחלשה בתוך תוכה, אך יותר מכל: כנה. כשאתה רואה אותו משחק, אתה ממש מרגיש כמו אתה ממש נמצא שם, בהוואי (הלוואי!), והוא מדבר איתך ומספר את סיפורו הנוגע ללב.

גם השחקנים האחרים מפתיעים במשחק משובח, אבל מה עם השאר? היורשים הוא סרט דרמה נטו, ולרגעים הוא מעט משעמם או נדמה כחסר פואנטה. המוזיקה ההוואית לרוב מעצבנת, ההתחלה של הסרט היא מהגרועות שראיתי ונדמה שהסרט לא מסתיים בצורה הטובה ביותר. אלכסנדר פן הוא במאי של ליבה, ונראה שהקצוות הן מבחינתו החלק הפחות חשוב בסרט, אבל מה שהוא עושה,  הוא עושה ממש טוב. על אף כל המגרעות, היורשים הוא סרט נהדר, והמחשבות שהוא מעביר לצופה לאחר הסרט הן חלק גדול מיופיו. הוא סרט קטן ומרגש על דרמה שקורת במקום שנדמה למקום הכי פחות דרמטי בעולם. הוא סרט שמעורר הזדהות. וזהו ללא ספק הסרט שאני הולך לתמוך בו באוסקר.


אוסקר שמוסקר: החפרפרת

מועמדויות באוסקר:

– השחקן הטוב ביותר (גרי אולדמן)
– התסריט המעובד הטוב ביותר
– הפסקול הטוב ביותר
 

אתמול ראיתי את החפרפרת, למרות הביקורות שקראתי, שמתוכם עלתה בעיה אחת גדולה, עיקרית בסרט: השיעמום. כתבו שהסרט מעייף, ארוך יותר מדי, נמרח ואיטי. ניחא,  לא נתתי לזה להשפיע עלי. לא יכולתי לוותר עליו, ובסופו של דבר מצאתי את העיתוי המושלם לראות אותו – כמה ימים לאחר שנחשפו המועמדים לאוסקר וגילינו שהוא מועמד לשלושה פרסים.  הסרט הוא עיבוד לספרו הנודע של ג'ון לה קארה הנושא את אותו השם, ומתרחש במהלך המלחמה הקרה.  ג'ורג' סמיילי (גרי אולדמן), סוכן של ה-MI6 שזמן קצר לאחר שעזב את הארגון מוחזר אליו למשימה אחת אחרונה. בראש סוכנות הביון הבריטי יושב חפרפרת (סמוי), המעביר כבר כמה שנים מידע חשאי לרוסים, כאשר המשימה שלו היא למצוא לגלות מי הוא. בכל מחיר.

עוד פרטי עלילה כבר יהיו בגדר ספוילר, אך רק אומר שלא התחרטתי. בלי להגזים, אני חושב שהחפרפרת הוא יצירת מופת. מכל הבחינות. איך שלא תסובבו את זה. איך שלא תנתחו אותו, איך שלא תסתכלו עליו. הוא יצירת מופת מהמשפט הראשון, מהוראות הבימוי ועד לאיפור ולתפאורה, שמחיה בצורה כל כך טובה את שנות ה-70 בבריטניה. נכון, זהו סרט מסורבל, אבל הוא מסורבל במובן הטוב של המילה- הוא קרקס שלם של סיפורים, דמויות ופרטים שמתחברים רק בסוף הסרט. החפרפרת הוא סרט ריגול. כנראה בהשראת שרלוק הולמס, כל הסרט חיכיתי לטוויסט בעלילה שבו הגיבור, סמיילי, יספר איך גילה את שגילה ואני אהיה מוכה תדהמה מהפתרון שאף אחד לא היה יכול אפילו לחשוב עליו. ובכן, לא בבית ספרנו. הדרך לפיתרון החידה שבמרכז הסרט היא ארוכה ומפורטת, וכשהיא נפתרת – היא פשוט נפתרת. בלי פיצוצים. בלי צעקות. בלי מבטי השתאות. רק קצת דיבורים, וזה נגמר. רק לאחר הצפייה אתה מוצא את עצמך יושב על הכיסא ומנסה לעכל, מה בעצם קרה.

החפרפרת, או בשמו האנגלי והכל-כך-יותר-טוב Tinker, Tailor, Soldier, Spy דחוס בשורה של שחקנים מצוינים ובעלי שם כמו קולין פירת' (נאום המלך)  ומארק סטרונג (הדרך חזרה, רוק'נ'רולה), אך החשוב בהם הוא גרי אולדמן. הרי לשמו התכנסנו כאן! הוא מועמד על תפקידו בסרט זה לפרס השחקן הטוב ביותר, ואני בהחלט יכול להבין את אלה שבחרו בו. בבואי לראות את הסרט הזה, עניין אותי לראות את אולדמן כשהוא משחק דמות "רגילה" – בשונה מהדמויות הקודמות שראיתי בגילומו – שוטר מושחת בהאביר האפל או כסיריוס בלק בהארי פוטר – והפתעתי לטובה ממשחקו. גרי אולדמן הוא שחקן מחונן, והוא מעביר בצורה פשוט גאונית את דמותו הטרגית, השתקנית והעצובה של סמיילי.

 החפרפרת הוא לא סרט כל כך מסובך, למרות מה שכולם אומרים, ומה שיפה בו הוא שהוא לא עוד סרט ריגול מצוין, מסתתר בו הרבה יותר. הוא סיפור עצוב על אנשים אפורים בסביבה חסרת רגשות מכורח העובדה שאי אפשר לסמוך על אף אחד. זהו סרט שמראה לנו שמאחורי כל חפרפרת, בלש או רוצח עומד אדם. רק אדם רגיל עם רגשות רגילים. זהו סרט כזה, שמאפיל על הנפש, וכובל אותך – גם זמן רב אחרי הצפייה בו – אל מחשבות עמוקות. הוא משאיר משהו על הצופה, ערך מוסף. ובגלל זה, לדעתי, הוא כל כך טוב.