Tag Archives: פייסבוק בלוג

אל בטן הלוויתן

אם המדיום ששמו בלוג היה אחת מן הדמויות הטיפוסיות מספסל הלימודים של בית הספר היסודי, הוא היה כנראה אותו הילד האומלל שבן רגע מצא את עצמו מוחרם על ידי בני כיתתו, מכל עבר, בלא שידע כלל מה עשה רע שכך מגיע לו. כיצד לפתע נפל לתחתית הסולם החברתי? מי הוא שהחליט להדיר אותו לפתע מן המקום בו הרגיש כל כך בטוח וטוב? אה, בלוג תמים שלי, דומני כי אינך מעודכן. ימי הקפיצה בחבל חלפו עברו להם, וכעת הגיע זמנם של המקובלים לשלוט ביד רמה על סדר הדברים.

מכאן אפשר בקלות לדמות את מלך הכיתה לפייסבוק, ולמנות את חבריו האפשריים לאליטת המקובלים: גוגל, טאמבלר, טוויטר… הם מגיעים לכל מקום, סוחפים איתם עוד ועוד תלמידים לחסות בצילם, להיעזר בהשפעתם אך עם זאת להיות מוגבלים לפי כללי המשחק שהם קבעו.

הבלוג, שהוא למעשה פשוט שם כולל לאותם תלמידים מעטים שמתעקשים להמשיך לרקוד על פי חליל רצונם בלבד, חטף בעת האחרונה סדרה של השפלות, קטנות וגדולות כאחד, כחלק מתהליך המעבר למשטר החדש. הנטישה הבלתי פוסקת של כותבים את הבלוג שלהם, לטובת כתיבה ברשת החברתית, החלטת גוגל להסיר את קורא ה-RSS שלה, הקושי בקריאת בלוג עצמאי דרך הסמארטפון, והמיעוט המתמשך באנשים שקוראים בלוגים באופן כללי.

מבלי ששמנו לב, הפך האינטרנט החופשי והלא מאורגן שלנו לאינטרנט של חברות ענק, "אפליקציות", שדרכן אנחנו יוצרים ונחשפים לתוכן של אנשים אחרים. ישנה אפליקציה שאליה אנשים מעלים מיקס טייפים, ואפליקציה לתמונות, ואפליקציה לטקסטים (ובכן.. בעיקר), ועוד אחת, רק לטקסטים קצרים יותר. חברות הענק הללו הן לוויתנים גדולים ששטים באוקיינוס של האינטרנט, ובולעים כל דבר שהוא קטן או חלש מספיק. עוד ישנם את אתרים גדולים, ( ואפילו כמה בלוגים-דינוזאורים) השורדים בזכות עצמם, אך במציאות כזו לבלוג קטן ועצמאי אין הרבה סיכוי לעורר הדים. לרוב פשוט יהיה לו קשה למשוך אליו תשומת לב. ככה זה כשאתה מחוץ למסיבה הגדולה בתבל, המתרחשת בבטנו של הלוויתן.

יחד עם מגרעותיו, לקיומו של הפייסבוק יתרונות עצומים. התהוותו של כפר בינלאומי אינטרנטי מאפשרת שיח של מירב המשתתפים, תקשורת טובה יותר, פוליפוניה מבורכת של דעות ומעל הכל – קלות רבה יותר להביע את דעתך ולנהל דיון במרחב האינטרנטי.

היצר הפיראטי דורש לעולם לא לגלוש אל בטן הלוויתן, להישאר חופשי לחלוטין במרחבי האוקיינוס השקטים. לסתום את האוזניים ולהמשיך לכתוב, בתקווה שתדרים מסוימים יקלטו אל תוך בטנו של הלוויתן ועברו מפה לאוזן בין יושביו.

ומצד שני, יצר אחר רוצה להשתתף באותה מסיבה גדולה אשר הלוויתן נושא בבטנו, באותה התגעשות חסרת מעצורים, מתוך הבנה שהחופש באותו מקום אינו אינסופי, ויש גבול לצדדים בהם אפשר לגדול ולהשתנות.

אני רוצה להיות חופשי, אני והוורדפרס שלי. אני והבלוג הקטן שלי אי שם במרחבי האינטרנט השקטים, עבור אלה שמעדיפים כך (כמוני).

אני רוצה להיכנס אל בטן הלוויתן, ולהוסיף את הבלוג הקטן שלי לשם, לכתוב בתוך המערכת הגדולה.

אני רוצה לעשות את שניהם, והנה, שלא כמו בדימוי הנ"ל – אני יכול! הפוסטים שלי יתפרסמו בני מקומות: בבלוג עצמו, "ריקוד המכונה", ובדף שלו בפייסבוק. בשם ההתלבטות, נתראה!