Tag Archives: פינק פלויד

The King of Limbs – ביקורת אלבום

לאלבום האחרון והכבר-לא-כל כך-חדש של רדיוהד יש ניחוח של אדמה. אני יודע שזה אולי ישמע לכם קצת מוזר, אבל כששמעתי את The King of Limbs בפעם הראשונה, לא יכולתי שלא להרגיש בצורה חזקה מאוד כאילו אוזני קבורות בתוך אדמה כבדה ודחוסה, שבה קולות האנשים שקבורים לידך נשמעים בעמימות. בשונה מאלבומיה הקודמים, באלבום זה נוטה הלהקה להשתמש בכלי מוזיקה ובמקצבים "יבשים" – חוסר שימוש בדיסטרושן, למשל, ומקצבים אלקטרונים ברורים שמאפיין עיקרי בהם הוא אופן השבירה שלהם על ידי כלים אחרים.

וזה מעניין, כי אני זוכר שכששמעתי לראשונה את Kid A, מאלבומיה הגדולים של רדיוהד, הרגשתי דווקא שבעת ההאזנה אני צולל אל תוך מים עמוקים, ואני אפילו לא יודע למה. בכל מקרה, העובדה שבין שני אלבומים של אותה להקה חווית השמיעה שלי היתה כל כך שונה, מצביעה על כמה רדיוהד השתנו במהלך העשור שעבר. ראשית, הם הזדקנו, והדבר ניכר בשאננות האמנותית שמאפיינת אותם בשנים האחרונות. ייתכן ולפני 10 שנים, לא היו מוציאים את האלבום הזה, פשוט כי הם לא מחדשים בו כמו שחידשו בשנותיהם הראשונות. כמו קודמו In Rainbows מ-2007, גם פה מתאפיינת התבוססות ברורה של הלהקה בנישה נוחה במוזיקה. הם מחדשים, אבל לא כמו פעם. The King of Limbs  הוא אלבום קטן ואינטימי, שמונה שירים בסך הכל, ולא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. הוא לוקח את החומרים של In Rainbows  ומפתח אותם. זהו אולי האלבום הכבד והקשה ביותר לעיכול של רדיוהד, אבל איכשהו גם זה שבו הרגשתי הכי קרוב ליוצרים, וכל שיר בו הוא פנינה.

רדיוהד בשיאם, אבל אני חושב שהם עוד לא הגיעו ממש לפסגה. אני רואה בלהקה המדהימה הזאת מעין ממשיכה של פינק פלויד – לא בתכנים, אלא בתחכום ובגישה השכלתנית והפילסופית למוזיקה ולטקסטים. אולי יוציאו איזה אלבום קונספט, איזה אלבום שבו תום יורק יוכל להשתגע (מבחינה אמנותית כמובן, לא כמו רוג'ר ווטרס) ולהגיע לאמירה מוזיקלית שלעולם לא תשכח. האם אני היחיד בדעה הזאת? ומה אתם חושבים?

האזנה לאלבום

לקנות

 images

והנה, בקפיצה מוזרה לסגנון אחר לגמרי, פה בישראל, הוציאה להקת האינדי-רוק המעולה אלקטרה אלבום שני,  Second Hand Love. הוא אמנם קצת פחות מאלבום הבכורה שלהם, אבל גם פה הם משלבים בחכמה בין סגנונות רוק שונים ליצירת מוזיקה יחודית מקפיצה ומרעננת שפשוט כיף לשמוע. אז הנה קישור לבנדקאמפ. תהנו!

images

וגם המרסדס הוציאו סינגל חדש! ותודה רבה, אחרי האלבום "זהות" החלש הם חוזרים למקורות הפאנקיים שלהם, הפעם מצוידים ומאומנים קצת יותר, עם "אל תבכי ילדונת" הגרובי,  ועושים את זה כמו מקצוענים.


Animals – פינק פלויד

לאחר זמן רב שבו לא ממש היה פעיל, הבלוג חוזר, אבל האמת שגם שבוע הבא לא אוכל לכתוב פה, כי אהיה בטיול ברומניה. לא נורא, אחרי הטיול אני אפרסם פוסט מצולם עם רקשמי מהטיול, ככה שיש  למה לחכות. עד אז, אני גאה להמשיך בסדרת הכתבות בבלוג על "חוות החיות", הספר הקלאסי המופתי של ג'ורג' ארוול, ועל שלל עיבודיו לסרטים, מוזיקה ותיאטרון. והפעם אנחנו עם הפינק פלויד.

בשנת 1977 הוציאו הפינק פלויד את Animals, אלבום שחובר בהשראת חוות החיות שנכתב במתכוון על רוסיה הקומוניסטית שלאחר מהפכת סטאלין. הסיפור, למי שלא מכיר, מספר על חבורה של חיות חווה שמחליטות למרוד באדון החווה השתיין והאכזרי. הם מעיפות אותו מהחווה וכך החווה הופכת להיות בבעלותן. עד מהרה עולים החזירים, שנחשבים לחכמים שבחיות לשלטון, והופכים דומים יותר ויותר לבני האדם. הם מעבידים את החיות האחרות, ועוברים לגור בבית שהיה של בעל החווה, כאשר השאלה המרכזית שעולה מן הקריאה היא האם המהפכה באמת היתה שווה? האם המצב באמת השתפר? האלבום מחולק ל- 6 יצירות שמספרות על הכבשים התמימות והעדריות, הכלבים המתרפסים המנסים ללא סוף לנסות לעלות בדרגה אך גם תוהים בינם לבין עצמם למה הם עושים זאת, והחזירים הנהנתנים שעושים פוזות אבל עמוק בלב מרגישים את הריק הגדול שנוצר. כחו של האלבום הוא העובדה שאף אחד לא רוצה להיות חלק מהעדר. זהו אחד מהפחדים הגדולים ביותר של כל אדם, ללכת כעיוור אחרי ההמון בלי לעצור ולחשוב. זהו אלבום מטלטל, מצמרר, מורט שערות, אבל בעיקר כנה וישיר. הוא פוגע בול במטרה, ללא שמץ של רחמים.
אבל כוחו של האלבום הוא לא רק בהזדהות שמרגישים כששומעים את האלבום, אלא גם באירוניות הגדולה שבו: האלבום נכתב כמעט אך ורק על ידי רוג'ר ווטרס, שכבר אז השתלט הלהקה והפך בעצמו לחזיר עריץ, שליט אבסולוטי שנוהג ביד קשה בשאר חברי הלהקה. הוא התעלם לחלוטין מרייט ומייסון, וגם לדיוויד גילמור נתן להיות שותף רק בשיר אחד (Dogs), וגם אז רק בקטעים הפחות חשובים. המרירות הגדולה שבה חי גרמה לו להפוך לתעב – כוח, וזו רק היתה ההקדמה למה שגרם לו לסלק בבושת פנים, כמה שנים אחר כך, את וויט מהלהקה והורדת מעמדם של שאר חברי הלהקה לדרגת שכירים בלבד.  האלבום, בשונה מהספר, נגמר במרד אלים של כבשים זועמות על השלטון, ואולי זה האות המקדים לעובדה שבסופו של דבר פרש ווטרס מהלהקה והיא "יצאה לחופשי".

השיר pigs on the wing הוא שיר קצר ושקט עם שמץ של תקווה. dogs  הוא שיר באורך של 17 דקות ומספרבגאונות על, נו , כלבים. כך גם השיר שבא אחריו pigs, כשהפעם המדובר פה הוא על חזירים, למרות שאני לא ממש קונה את הדעה שהשיר מייצג – שעמוק בפנים החזירים בוכים. רע הוא רע בלי הנחות. השיא של האלבום הוא השיר sheep העצבני והמרגש. האלבום נסגר בחלק השיר של השיר הראשון, וכך מהווה מעין סגירת מעגל. אף שזה אינו אלבום כל כך משפיע מבין האלבומים של הוורודים, זהו אלבום מופת שאולי קצת קשה לעכל, אך בהחלט מומלץ. הוא משלב מסר חזק, טקסטים חדים ומוזיקה מדהימה – וככה תמיד הכרנו את פינק פלויד.

יש לי המון דברים לספר לכם!

שקט באולם. דממה.

כולם מחכים.

ואז הוא מגיע.

ובלי יותר מדי מחוות מתיישב על יד הפסנתר,

ומנגן. ומנגן –

וזה מדהים.

על הכישרון של שלומי שבן דובר רבות בעולם המוסיקה הישראלית. לאחר קפיצה עצומה בפפולריותו, בייחוד לאחר אלבומו החדש ביותר "מגדל הפזמון", שמורכב משירים ידועים בביצועו הווירטואוזי והמרתק של שלומי שבן. סליחה, סליחה. שלומי שבן והפסנתר. אין להשמיט את הפרט החשוב הזה. לעיתים נראה כי שלומי שבן ופסנתרו הם החברים הטובים ביותר, במיוחד לאור השליטה המדהימה של שבן בפסנתר.

"מגדל הפיזמון" הקפיץ את שלומי שבן לדרגת בין האומנים המוערכים בישראל.

שלומי שבן פרץ לתודעת הציבור הרחב עם להיטו "אריק" מתוך אלבום הבכורה שלו. לאחר מכן הוציא דיסק שני בשם "עיר" שלא נחל הצלחה מרובה. ב – 2009 הוציא את האלבום המדובר "מגדל הפזמון", שהיה הצלחה גדולה. אבל לא באתי לדבר פה על האלבום, אלא על המופע שאליו הלכתי אתמול (יום חמישי). המופע התקיים באולם עין השופט. והשירים היו מדהימים. והאורחים! רונה קינן ושלמה גרוניך! היה אדיר…

 


הלהקה המצוינת מפורטלנד, the decembrists , הוציאה בינואר אלבום חדש ומעולה בשם the king is dead. אז NPR  צ'יפרו אותנו עם האזנה מקוונת חינם. תהנו!       

וביינתים, R.E.M ממשיכים להתקמבק, ומוציאים עוד שני סינגלים חדשים מתוך האלבום שלהם collapse into now, שצפוי לצאת במרץ השנה.

אני מעריך מאוד מוזיקה קלאסית. באמת. אני חושב שבשביל ליצור מוזיקה עכשווית טובה, צריך גם לחזור אל המקורות. כי הכל התפתח משם. יש שיגידו שמוזיקה קלאסית זה דבר מיושן, שמרני מדי, וחסר כל ערך בעידן המוסיקה האלקטרונית של היום. אבל, איך תוכל לנגן מוסיקת רוק, או כל סגנון אחר, בלי הבסיס? הרי ידוע שלהקות ידועות רבות, כמו פינק פלויד, קינג קרימזון ועוד הושפעו ממוזיקה קלאסית ויצירותיהם דומות מאוד למבנה היצירות בעולם הקלאסי (סימפוניות, משקלים א-סימטריים), וביצירותיהם משולבים כלי נגינה קלאסיים רבים, שחלקם אף נהפכו לחשמליים (כינור חשמלי, למשל). לנגן רוק בלי לדעת לנגן קלאסי, זה כמו לצייר ציור מודרני בלי לדעת לצייר את יסודות הציור. בנוסף, המונח "מוזיקה קלאסית" הוא מאוד כללי וגס. למעשה, המוזיקה הקלאסית מתחלקת לכמה תקופות: רנסאנס, בארוק, התקופה הרומאנטית, ולמעשה השם "מוסיקה קלאסית" שאנחנו מכירים, הוא שם לתקופה קצרה בין 1750 ל- 1820 , שהיא רק עוד תקופה של מה שאנחנו קוראים לו "מוסיקה קלאסית"! מסובך? אתם צודקים, זה באמת נורא מסובך.

אבל לי, לפחות, מאוד קשה להתחבר למוזיקה קלאסית. זה נשמע כל כך מרחוק, כמעט זר. בגלל זה שמחתי כשראיתי שבבלוג  "חסר תרבות" פוסט ובו 5 יצירות קלאסיות לאנשים שלא אוהבים מוזיקה קלאסית. נהדר.


היי! זה השיר ההוא מ"נאום המלך"!

באתר הבא ניתן לשמוע את אלבום הבכורה המעולה שהוציאה לא מזמן הלהקה הישראלית "TREE". הו! כמה נחמד לגלות כל יום שעוד אומן/הרכב מעולה קם.

הווייט סטריפס התפרקו את לפני שלושה ימים, אם עוד לא שמעתם. כאן נמצאת ההודעה שהשאירו לפני מותם.

רוצים לבקר במוזיאונים הגדולים בעולם, אבל אין לכם גרוש? חולמים לראות את המונה ליזה מקרוב?  הפרויקט art project של גוגל. השירות מאפשר צפייה באיכות גבוהה ביצירות האומנות הגדולות, ואף סיורים וירטואליים ברחבי מוזיאונים מפורסמים. פשוט תענוג…

 

מוניקה סקס בתהליכים לקראת הוצאת אלבום קאמבק, שייקרא "מנגינה". YNET הביאו לנו 4 שירים מהאלבום לשמיעה בלעדית האתר. ו…היי! זה נשמע טוב! לחצו כאן.

THE huffingtonpost   פירסמו רשימה של 8 אתרים מעולים לחובבי מוסיקה. והנה, שמונה אתרים התווספו לי לפייבוריט. מומלץ.

לאחרונה גיליתי אומן ישראלי ששר באנגלית מצוין, בשם אורי אבני. בנובמבר שנה שעברה הוא הוציא אלבום אינסטרומנטלי יפהיפה בשם "near one of the oceans".
ניתן לשמוע את האלבום במלואו בבנדקאמפ.

 

המטרה של האתר החדש 1980 היא לצלם קליפים של אומנים כשהם ללא כל הכנה מוקדמת. מעניין

 

ו..זהו להפעם! יש לכם משהו להגיד? תגיבו! תגיבו בלי חשבון!