Tag Archives: רדיוהד

The King of Limbs – ביקורת אלבום

לאלבום האחרון והכבר-לא-כל כך-חדש של רדיוהד יש ניחוח של אדמה. אני יודע שזה אולי ישמע לכם קצת מוזר, אבל כששמעתי את The King of Limbs בפעם הראשונה, לא יכולתי שלא להרגיש בצורה חזקה מאוד כאילו אוזני קבורות בתוך אדמה כבדה ודחוסה, שבה קולות האנשים שקבורים לידך נשמעים בעמימות. בשונה מאלבומיה הקודמים, באלבום זה נוטה הלהקה להשתמש בכלי מוזיקה ובמקצבים "יבשים" – חוסר שימוש בדיסטרושן, למשל, ומקצבים אלקטרונים ברורים שמאפיין עיקרי בהם הוא אופן השבירה שלהם על ידי כלים אחרים.

וזה מעניין, כי אני זוכר שכששמעתי לראשונה את Kid A, מאלבומיה הגדולים של רדיוהד, הרגשתי דווקא שבעת ההאזנה אני צולל אל תוך מים עמוקים, ואני אפילו לא יודע למה. בכל מקרה, העובדה שבין שני אלבומים של אותה להקה חווית השמיעה שלי היתה כל כך שונה, מצביעה על כמה רדיוהד השתנו במהלך העשור שעבר. ראשית, הם הזדקנו, והדבר ניכר בשאננות האמנותית שמאפיינת אותם בשנים האחרונות. ייתכן ולפני 10 שנים, לא היו מוציאים את האלבום הזה, פשוט כי הם לא מחדשים בו כמו שחידשו בשנותיהם הראשונות. כמו קודמו In Rainbows מ-2007, גם פה מתאפיינת התבוססות ברורה של הלהקה בנישה נוחה במוזיקה. הם מחדשים, אבל לא כמו פעם. The King of Limbs  הוא אלבום קטן ואינטימי, שמונה שירים בסך הכל, ולא מתיימר להיות יותר ממה שהוא. הוא לוקח את החומרים של In Rainbows  ומפתח אותם. זהו אולי האלבום הכבד והקשה ביותר לעיכול של רדיוהד, אבל איכשהו גם זה שבו הרגשתי הכי קרוב ליוצרים, וכל שיר בו הוא פנינה.

רדיוהד בשיאם, אבל אני חושב שהם עוד לא הגיעו ממש לפסגה. אני רואה בלהקה המדהימה הזאת מעין ממשיכה של פינק פלויד – לא בתכנים, אלא בתחכום ובגישה השכלתנית והפילסופית למוזיקה ולטקסטים. אולי יוציאו איזה אלבום קונספט, איזה אלבום שבו תום יורק יוכל להשתגע (מבחינה אמנותית כמובן, לא כמו רוג'ר ווטרס) ולהגיע לאמירה מוזיקלית שלעולם לא תשכח. האם אני היחיד בדעה הזאת? ומה אתם חושבים?

האזנה לאלבום

לקנות

 images

והנה, בקפיצה מוזרה לסגנון אחר לגמרי, פה בישראל, הוציאה להקת האינדי-רוק המעולה אלקטרה אלבום שני,  Second Hand Love. הוא אמנם קצת פחות מאלבום הבכורה שלהם, אבל גם פה הם משלבים בחכמה בין סגנונות רוק שונים ליצירת מוזיקה יחודית מקפיצה ומרעננת שפשוט כיף לשמוע. אז הנה קישור לבנדקאמפ. תהנו!

images

וגם המרסדס הוציאו סינגל חדש! ותודה רבה, אחרי האלבום "זהות" החלש הם חוזרים למקורות הפאנקיים שלהם, הפעם מצוידים ומאומנים קצת יותר, עם "אל תבכי ילדונת" הגרובי,  ועושים את זה כמו מקצוענים.


רדיוהד – In Rainbows

בשביל האווירה:

כששאלו אותי אתמול מה אני הכי אוהב ברדיוהד, תשובתי היתה שהם לא Oasis, שהרי סיפורה של אואזיס הוא סיפור ידוע – הלהקה הבריטית המפורסמת משנות ה-90, היא להקה מעולה, אבל יש לה חיסרון אחד גדול: oasis התחילה בקו מסוים של מוזיקה ומאז מעולם לא חידשה. במשך 7 אלבומים חברי הלהקה  ניגנו אותו דבר, אותו סגנון, אותו כיוון, עד שכבר נהיה משעמם ומייגע. הם לא חידשו.

אז נכון, אפשר להגיד את זה על הרבה להקות.  אנו, המעריצים, מצפים תמיד מהלהקה או האמן שאנחנו אוהבים שתדע לגוון, לשנות, לחדש ובעיקר להתבגר מוזיקלית.  רדיוהד התבגרו וגילו לנו את נפלאות המוזיקה האלקטרונית, שבה די זלזלתי. לא, ברצינות, בלי רדיוהד אני מניח שעדיין הייתי בגישה של "אלקטרוני זה טראנס וטראנס זה חרא".  נוכחתי בטעותי כששמעתי את Kid A המבריק והמטלטל.  וזהו? לא! מה פתאום! כמו שלהקה טובה צריכה לעשות, רדיוהד לא הפסיקו לעלות בסולם ההערכה שלי אליהם ולהתקדם, כמו ילד שמנגן בגיטרה ורק אתמול הוא למד את יונתן הקטן והנה הוא כבר מנגן את הסימפוניה השמינית של בטהובן. הם הביאו לנו מאז עוד כמה אלבומים טובים, אבל במטותא ממכם, תתוכחו כמה שאתם רוצים, In Rainbows הוא אלבומם הגדול ביותר.

In Rainbows, על השירים הקצרים, הארוכים, המהירים, האיטיים, החלשים והחזקים. כולם שירים מרגשים. שירים שגורמים לך כשאתה שומע אותם לרעוד בכל הגוף. שירים שצריך יותר משמיעה אחת בשביל לאהוב. שירים שמדברים על הניכור החברתי, על האהבה, ועל הרגשות שכולנו מכירים ושכחנו, ודווקא שונים מאלבומיהם הקודמים של "ראשי הרדיו", שנגעו יותר במצב החברתי-פוליטי. המוזיקה פשוט גאונית, והמילים ספרותיות, לא מתחנפות. העיצוב מושקע, כמו בכל אלבום של Radiohead, ההפקה של ניגל גודריץ' המבריק. כל אלה יוצרים אלבום מרגש, ממלא, מחכים ומזכך. אלבום  שאווירת  מלנכוליות, וגורם לך להיכנס לאווירת מלנכוליות שעוטפת את החדר, אבל מצד שני, אתה מרגיש כמו המאושר באדם. אלבום נוטף גאונות, כמו רק מעצים את מה שאנחנו כבר יודעים: ת'ום יורק הוא המלך. כי כאלו הם רדיוהד, שגרמו לי כמו ילד מול ממתק, להזיל ריר מול הדיסק היחיד שהיה חסר לי, In Rainbows, מחכה לרק עוד דקה של המוזיקה שלהם, רק עוד דקה. רק עוד דקה…….

אתר הלהקה

לקנות את האלבום

ובשביל להוכיח לכם שכל מה שאמרתי נכון:

כמה דברים לסופ"ש

 

אוגרים זה הדבר החם הבא

אוגרים זה הדבר החם הבא

רדיוהד הוציאו אלבום חדש. אני מניח שאתם כבר יודעים על זה. אני כל כך רוצה לאהוב את רדיוהד. להקה כל כך מוערכת, מצליחה, וסוג המוזיקה שהיא עושה אמור לעניין אותי. אבל כל פעם שאני מנסה לשמוע אותם, אני פשוט לא מצליח להתחבר לשירים. זה די מבאס, במיוחד כשכולם מדברים בשבחי האלבום שלהם ואתה לא מבין למה, או שהביקורות אומרות שהאלבום הוא לא אלבום לעצלנים, אלא למתקדמים. היי! אני לא עצלן! אבל אני לא אוהב את רדיוהד משום מה. לאחר ששמעתי שהם הוציאו אלבום חדש (the king of limbs), החלטתי לחזור להתחלה, והורדתי את ok computer . תאחלו לי בהצלחה.

*אם בכל זאת עוד לא שמעתם את האלבום, לחצו כאן

באמצע הסערה וכל ההיפ סביב אלבומם האחרון והמוצלח ביותר שלהם, the king is dead, הדצמבריסטס מתפנים רק לרגע קט בכדי להוציא לאור את הקאבר החדש שלהם לשיר של cuyahuga" r.e.m". מעולה. אני כל כך אוהב כששתי אומנים שאני שאני אוהב נפגשים בצורה כלשהיא.

מסימני המהפכה : הלהקה הישראלית המצליחה סינרגיה, תוציא ב-5 למרץ אלבום חמישי בשם "חתום באש", בו יכללו גם שירים באנגלית! כן כן, ידוע שהגל החדש הוא של אומנים ישראליים חדשים ששרים באנגלית, אבל גם להקות ותיקות, כגון הדג נחש, וכעת גם סינרגיה, החליטו לשיר גם באנגלית. מכל מקום, ביום שני הם שיחררו סינגל ראשון מתוכו, falling.

 

ומה דעתי? אני לא יודע למה, אבל זה פשוט נשמע לא טוב. זה פשוט לר מסתדר לי. סינרגיה באנגלית? משהו פה לא בסדר. לא מתאים. אני אמנם בדרך כלל בעד הישראלים ששרים באנגלית, אבל במקרה הזה אני מעדיף שישירו בעברית וזהו.

בפעם הראשונה ששמעתי את the low anthem, דעתי הייתה כי הנה, מצאתי עוד להקה נחמדה שאוכל לשמוע. אך כששמעתי את השיר הבא מתוך החדש שלהם, "smart flesh", כבר ייחסתי ללהקה הרבה יותר חשיבות. כי השיר הזה פשוט מדהים. באמת.

http://www.npr.org/2011/02/14/133620611/first-listen-the-low-anthem-smart-flesh

*אגב, אפשר לקנות את האלבום כאן.

שני טריילרים שמעניינים אותי כרגע:

האחד הוא טריילר הבא בסדרת הסרטים-המבוססים-על-פי-קומיקס "אקס-מן". טוב, כמעט כמו כל סרט מהסוג הזה של שינוי מקומיקס לקולנוע (או לחילופין מספרות לקולנוע), זה לא נראה כמו משהו ששוה לראות. למה הבמאים נכשלים שוב ושוב? ובכן, יתכן ורק אלה שקראו את הקומיקס יתלוננו, ואילו אלה שלא יהנו מחווית צפייה בסרט אקשן טיפשי ומהנה.

הטריילר השני הוא טריילר לעוד סרט קומיקס, על פי סדרת הקומיקס "ת'ור", אך הפעם , למרבה הפלא, מבצבצים מעל פני השטח אי אילו סיכויים לסרט קומיקס טוב. נחכה ונראה, כי זה באמת נראה סרט טוב. רק ש..עולה השאלה, למה חייב להיות תלת מימד בכל סרט שני שיוצא, הרי חוץ מאוואטר, התלת מימד לא באמת משפיע על חווית הצפייה. להפך , הוא רק עושה כאב ראש. ועוד אחנו משלמים על זה יותר.

התגלו ציורי קומיקס של מאיר אריאל, ועוד מעט יצא ספר המאגד בתוכו את כולם. בתוך הציורים נחבאים הגיגים,מחשבות, ואף טקסטים מתוך שירים. מומחים לקומיקס גילו שלמאיר אריאל היה כשרון לציור!

לכתבה המלאה בynet, לחצו כאן

ביום רביעי שיחרר אהוד בנאי שיר חדש מתוך אלבומו  הבא, שעתיד לצאת בקרוב. השיר הוא "אני הולך", והוא מביא לנו את אהוד  הישן והטוב שכולנו אוהבים.

הקולקטיב יוציאו את אלבומם הבא, onwards, במרץ הקרוב. בינתיים, יש לנו את  השיר שהם שיחררו "a better man".

אז זהו להפעם! יש לכם משהו להגיד? תגיבו. נהנתם? תרשמו.