Tag Archives: רוברט וואיט

Cuckooland – רוברט וואיט

את For The Ghost Within  של רוברט וואיט שמעתי מיד לאחר שכתבתי  על האמן המיוחד הזה פה. באלבום זה שוטח וויאט בפני מאזיניו את דעותיו האנטי-ציוניות. המוזיקה באלבום הייתה מעולה, אבל פשוט לא הצלחתי להינות ממנה כשברקע נשמעו דעותיו המנוגדות לשלי.חווית השמיעה של אותו האלבום הובילה אותי להרהר: האם אדם יכול להינות ממוזיקה שהמסר שהיא מעבירה נוגד את רוחו? שאלה זו רלוונטית בעצם לכל ענף תרבותי באשר הוא, ואפשר לנסח אותה גם בצורה שונה: האם אמנות טובה היא אמנות שבהכרח  מייצגת את דעותיו של המבקר אותה?

אם כן, הדבר הופך אותנו לאטומים. אם אנחנו בהכרח סובלים משמיעת דעותיו של אדם אחר, אפשר להגיע בקלות למסקנה הפשוטה:  לעולם לא תהנו מסרט, אם לא תהיו "בסדר" עם כל דמויותיו – בסרט המתרחש בשואה, דמות הנאצי היא לא באמת רעה, אלא בדר"כ פשוט טיפשה, או אחת שמסייעת לעלילה כשהיא מציבה בפני הגיבור מכשול.  טענתה של דמות הגסטפו בסרט מעולם לא תישמע הגיונית או צודקת, היא מעולם לא תנסה באמת לשכנע – אחרת הצופה יסבול מלשמוע את דעותיה. כמובן שלא כך במציאות, שכן אם טענותיו של היטלר לא היו משכנעות מעולם לא היה מצליח לסחוף אחריהן אומה שלמה.

במוזיקה זה קצת שונה, כיוון שבבסיסה היא לא נועדה לספר סיפור, או לתאר דמויות. האמן המוזיקלי מביא איתו את דעותיו – ופשוט שר אותם, פורק אותם בפני הקהל, וכך יוצא שלעיתים אנו מפספסים מוזיקה מעולה בגלל הדעות המובאות בה. בעקבות שמיעת אותו אלבום החלטתי לשמוע את אלבומיו של רוברט וואיט מן החדש אל הישן – ולא להפך – כדי לצלול אל תקופת הזוהר שלו. זוהי התקופה בה דעותיו הפוליטיות עוד לא השתלטו על יצירתו כליל וכמעט הפכו אותה לכלי להעברת מסרים מחאתיים ותו לא.

וכך הגעתי אל Cuckooland, אלבום שסימן נקודת מפנה בכתיבה של רוברט וואיט. אלבום זו עומד על קו התפר בין שני העולמות – מצד הוא מביא באלבום, כהרגלו, מוזיקה אוונגרדית משובחת.  אבל הוא גם מכניס את דעותיו הפוליטיות, שבמקרה זה דווקא לא נגדו לשלי. בעידון הוא מעביר אותן, כהצעה, ולא מכריח את השומע להקשיב לו. בחוברת המילים שמצורפת לדיסק, ליד כל שיר שמכיל דעה פוליטית כתבו הסבר על מה הוא עוסק. אפשר לקרוא את ההסבר ולקבל דעה מלאה יותר על הטקסט, אך אם לא קוראים הדבר לא מחסיר הרבה מחווית השמיעה, ואולי אפילו מוסיף, כאשר הטקסט נשאר מעט מעורפל ונותן למאזין לתת לו פרשנות משלו. אדם שלא קורא את ההסברים – פעמים רבות לא ישים לב שבשיר יש בכלל דעה פוליטית, בשונה מאלבומו האחרון בו וואיט ממש הכריח את המאזין להסכים לדעותיו.

האלבום נפתח, בדומה לאלבומים שלו שבאו אחר כך, בשיר שקט ומסתורי. גם שני השירים שבאים אחריו מתאפיינים מאווירה ג'אזית "מיושנת", עד הרצועה הרביעית, Forest, שבה מתחיל וואיט להקשות על המאזין, עם יצירה כבדת משקל שהיא שיר-קינה לצוענים במלחמת העולם השנייה. זהו שיר מצמרר ויפיפה בו זמנית, וללא ספק השיר האהוב עליי באלבום. הרצועה הבאה אחריו היא Tom Hay's Fox, יצירה אינסטרומנטלית משונה וממש לא מלודית, שאפילו עכשיו בשמיעה העשירית, אני לא בטוח שהבנתי אותה לגמרי. משם האלבום, בן 16 השירים, מגיע לשיאו בדרישה שהוא תובע מהמאזין, ולאט לאט עובר חזרה לאווירה הג'אזית, כמו בהתחלה, בצורה שמתאים כל כך לסיים איתה אלבום. רוברט וואיט הקשיש שואב את המאזין מן ההתחלה בפיתיון מתוק, ולאט לאט מעביר אותו במסע קשה דרך הנושאים שהוא שר עליהם. לבסוף, למיטיבי הלכת שנשארו איתו עד הסוף, הוא נתן עוד ממתק או שניים, פרס שמזכיר את ימיו הזוהרים בלהקת הסופט מאשין.

רוברט וואיט הוא אמן שלא כל אחד יכול לאהוב, ואחד שלוקח זמן רב להתחבר ליצירותיו. כך גם Cuckooland, אלבום שדורש הרבה, אבל גם נותן הרבה מן הרגע שאתה נכון, בלבך פנימה, להתמסר אליו לחלוטין.

מודעות פרסומת

רוברט וואיט – Comicopera

יש לי עכשיו מין קטע כזה, להסתכל אחורה אל האלבומים שיצאו בשנים האחרונות.קראתי את סיכום השנה בעונג ופתאום קלטתי שאני לא מבין כמעט את כל האיזכורים שם לקריירת העבר של האמנים בסיכום. אנא, הבינו, התחלתי לשמוע מוזיקה באופן אינטנסיבי לפני ממש רק כשנה וחצי לערך, ומסתבר שיש לי חורים רציניים בהשכלה – איך אני לא מכיר את פרנץ פרדיננד? סופיאן סטיבנס? בלית ברירה יצאתי לחפש אותם, ועוד כמה אחרים. רק לבדוק שלא פספסתי משהו גדול באמת, את האלבום האהוב הבא שלי, משהו אדיר שעוד לא שמעתי מעודי, עילוי של ממש! בקיצור – חששתי.

פסעתי לי בצעדים בוטחים בין הרי רוק'נ'רול שחורים ומחודדים לגבעות מוריקות של פופ מלודי, נכנסתי לסבך ג'ונגל של פרוגרסיב מרתק ויצאתי אל אזור עטוף ערפל של אלקטרוניקה קודרת. מכל מה ששמעתי, בלט אמן אחד שלא ניתן לסווגו בשום תחום. חברות התקליטים ודאי היו מסווגות את המוזיקה שלו כ"אלטרנטיבי", כי זה מה שהם בדרך כלל עושות כשהם לא מצליחות לסווג אמן לשום ז'אנר, אבל לי הייתה הרגשה שסיווג זה לא הולם אותו. הוא היה מעבר לזה. ואיך קראו לאותו אמן: רוברט וואיט

אבל קודם כל, שיר:

רוברט וואיט נולד בשנת 1945 בקנטרברי שבאנגליה, ובגיל 21 כבר חרש את הארץ עם הסופט מאשין – מלהקות הפרוגרסיב רוק החשובות ביותר מאז ומעולם, כסולן וכמתופף. הם הוציאו יחד אך שלושה אלבומים וכבר עזבוואיט את הלהקה. במסיבה שהיה בה השתכר ונפל מן הקומה השלישית שבה התקיימה, ונותר משותק בכמחצית מגופו לכל החיים. הייתם מצפים שאחרי תאונה כזו לא יוכל לחזור אל ימי הזוהר והשיא המוזיקלי שלו, אבל ההפך הוא הנכון – עד מהרה הסתבר כי התאונה עשתה למוזיקה שלו רק טוב. אלבום הסולו הראשון שהוציא, Rock Bottom, הוא יצירה מדוכאת, בוגרת. קשה לפיצוח, אך שווה את המאמץ, מגוונת ונסיונית. מאז אותו אלבום הוציא עוד אלבומים רבים, אך האלבום שתפס אותי הוא Comicopera, אלבום פחות מוכר שלו שיצא בשנת 2007 והוא ללא צל של ספק אלבומו הטוב ביותר.

זהו האלבום בו הזמר הקשיש מגיע לשיאו כיוצר. הוא ממזג מגוון סגנונות לכדי יצירה אחת שלמה – מה שהיה נסיוני ולא מגובש הופך לברור באלבום זה. הקול שלו.. הופך להיות טוב יותר ויותר עייף כזה, קצת צרוד, משונה ומרגש. כשהוא שר על דת, מלחמה ואהבה אי אפשר שלא להתחבר אליו. האלבום מחולק לשלושה פרקים: Lost in Noise המהורהר והג'זי-במקצת, The Here and the Now התובעני, ו- Away with the Fairies שמורכב כולו משירים בספרדית. רוברט וואיט הוא אמן בלי סגנון. הוא הכל, הוא משהו מיוחד, ואסור לסווג אותו כרוק – כמו שהאייטונס, למשל, עשה.

קצת קשה לי להסביר למה האלבום הזה כל כך מיוחד, למה הוא כזה פריצת דרך – כנראה שפשוט תצטרכו לשמוע בעצמכם. דרוש ריכוז, ואולי יותר משמיעה מאחת, אך בסופו של דבר תגלו את היופי המהמם שהוא עוצר בתוכו. ת'ום יורק סיפר עליו שלא יכל להקשיב מעבר לשיר הראשון כי הוא היה "יותר מדי יפה". רוצו לשמוע, אל תשכחו, לא, אל תניחו את ההמלצה הזאת במועדפים, להאזנה מאוחרת יותר – עכשיו. אתם לא תצטערו על זה.

להורדת האלבום (אבל אם מוצא חן  קונים!)

לקניית האלבום